2025: מלטה – סיקור ה-MESC – חצי גמר 2 – המדריך לאירוויזיון

מלטה ממשיכה בהליך הבחירה שלה. 24 שירים משתתפים בקדם, 12 שירים בכל חצי גמר. מכל חצי גמר, שמונה שירים יעפילו לגמר, שלפיכך יכיל 16 שירים.

חצי הגמר השני נערך במרכז הירידים והכנסים של מלטה, בטא' אלי, מלטה. מנחי הערב הם Valentina Rossi, Davide Tucci ו-Pauline Agius. הערב נפתח בהצגת המתמודדים, הפוסעים בזה אחר זה על הבמה. קצת כמו מצעד הדגלים באירוויזיון. ברקע מושמעים זוכי אירוויזיון מהשנים האחרונות:

המנחים פוסעים למרכז הבמה.

התחרות מתחילה!

Kelsey Bellante – 365 – בסקירת השירים כתבתי: "השיר הנוכחי הוא פופ-RnB קצבי ורקיד, עם פזמון, המזכיר את Fifth Harmony ו-Jason Derulo, כמו גם Kesha ו-Iggy Azalea. הבתים הם ראפ, הגשר הוא שיר נשמה קצבי והפזמון הוא היפ-הופ שהיה אפנתי לפני עשור. זה לא מספיק טוב, לא מקורי ומגיע מאוחר מידי. לחיוב אציין שיש לשיר אנרגיות גבוהות. אומרים גם שיש לשיר אוהדים באי הקטן, האם זה יהיה מספיק לזכייה? 2/5."
בהופעה החיה: היא לובשת שמלת בז' קצרצה ועוטה ז'קט מפרווה מזויפת. עמה על הבמה ארבע רקדניות בלבן. בוידאוארט שלשלאות. אני לא מחובבי השיר, אבל אני מודה שזו הופעה טובה מאד. היא סוג של Iggy Azalea מקומית. ווקאלית היא נשמעת טוב ועומדת בתווים הגבוהים. פתיחה טובה ואנרגטית לערב, למרות שאני לא מחובבי השיר. זה עולה אצלי ל-3/5.

Dario Bezzina ft. Joseph Il-Muni – Għażliet – בסקירת השירים כתבתי: "השיר הנוכחי נפתח בשירה מלטית מסורתית, בסגנון ה-"Għana". לאחר מכן נכנסים הכלים האתנים. זה תורם לאווירה האותנטית של השיר, אבל הבעיה היא ששאר השיר הוא מן אפטמפו ים תיכוני קצת תיירותי ולא מעניין במיוחד. השירה של הזמר הצעיר מזכירה קצת שירה של להקת חתונות. אציין לחיוב את האנרגיה החיובית של השיר. זה מאד נינוח ו-laid back. בשל כך זה גם לא הדבר הכי קומפטטיבי ששמעתם, אבל זה חביב. 3/5."
בהופעה החיה: Il-Muni פותח את ההופעה כשאלומות אור זהובות מאירות מאחוריו. הוא לבוש בחליפה מחויטת קלה. Bezzina פוסע קדימה. הוא לובש חליפת בז', בעיצוב מודרני. השניים אמורים לייצג את הישן והמסורתי לעומת החדש והמעודכן. הופעה טובה ווקאלית וגם בימתית זה מצליח לתפוס את הצופה. דמותו של Il-Muni מופיעה על המסך בפזמון בשחור ולבן. חום וזהב הם הצבעים השולטים על הבמה. חיבבתי את השיר לפני, אני חושב שאני אוהב אותו יותר עכשיו.

Kelsy Attard – Love Me Loud – בסקירת השירים כתבתי: "בלדה עד מיטמפו מסוגת הפופ-נשמה. הפזמון פריך וקליט, ועושה רושם שיש לה יכולות ווקאליות טובות, והיא תוכל לתת הופעה טובה. השיר נשמע אותנטי, למרות שיש כותב שבדי בחבורה שכתבה את השיר. הסגנון הושווה לזה של Olivia Rodrigo, ואני יכול לשמוע את זה. ב-C part המקצב מוחש וגם השירה של הזמרת, וזו בחירה מוזיקלית יפה. השיר מסתיים בבת אחת. 3/5."
בהופעה החיה: לטעמי השיר הטוב ביותר בחצי הגמר הזה. היא לובשת שמלה שחורה דמוית עור והאיפור על פניה כבד. להבות אדומות בוידאוארט ועשן על הבמה. היא נותנת הופעה ווקאלית טובה, אבל היא מעט דרמטית בתנועות ובהבעות הפנים שלה. ידיים ענקיות מופיעות בוידאוארט. זה שיר טוב, אבל אני לא רואה אותה מצליחה להתחבב על הצופים בבית, יש בה משהו קצת מעצבן. היא יורדת אצלי כמה מקומות.

Miriana Conte – Kant – בסקירת השירים כתבתי: "הבתים הם ראפ ופופ-רגאיי. הגשר קצת יותר אתנו-פופי עם קישוטים של מוזיקה מלטית, ולאחר מכן לוקח תפנית פופית EDMית. משחק המילים בפזמון משעשע, וברור לי למה כל החובבים התלבשו על השיר הזה. למען האמת, זה מזכיר לי קצת שירים מהתכנית של רופול, וזה לא מחמאה. השיר חמוד, אבל רחוק מלהיות יצירת מופת. זה חצי גילטי-פלז'ר, אבל ממש חצי כוח. 3/5."
בהופעה החיה: היא לובשת שמלת פסים בשחור-לבן ועוטה מלמלה בצבע טורקיז על החזה. מופיעים רקדנים בטורקיז ולבן, הם נושאים אותה קדימה, ופושטים ממנה את השמלה. היא נשארת עם אאוטםיט צמוד מנומר, ונותנת בריקוד א-לה נועה קירל. זה עובד טוב מאד בלייב, אנרגטי, קליט, ומבוצע מצוין על ידה, ווקאלית ובימתית. בסוף ההופעה המלווים עוברים ללבוש מנומר גם כן, וכולם ביחד מקפצים על כדורי פיזיו.

The Alchemists – Rubble & Stone – בסקירת השירים כתבתי: "בלדת פופ-פולק ואמריקנה, שמזכירה מאד את Mumford & Sons בסגנון. מלטה שלחה משהו בסגנון הזה ב-2014, וסיימה בגמר, אבל במקום די נמוך בו. כמו השיר ההוא, גם זה מאד שמרני, לא מחדש, ונשמע כמו חיקוי של המאוזכרים מעלה. ב-2025 זה גם נשמע כבר מיושן למדי. 2/5."
בהופעה החיה: מהשירים החלשים בליינאפ בחצי הגמר הזה, ובכלל בקדם. הסולן לובש חולצה לבנה וז'קט חום. שאר חברי הלהקה במלבושים שונים ומשעממים. הוא נשמע ונראה טוב. במהלך ההופעה הוא בעיקר מהלך על הבמה, כשהמצלמה רודפת אחריו. סגול וצהוב הם צבעי ההופעה. בשלב כלשהו יש זיקוקים שיורדים מהשמיים וגייזרים של עשן שעולים מרצפת הבמה. זה עדיין נשמע חיקוי חיוור של Mumford & Sons.

Martina Borg – Yo Listen – בסקירת השירים כתבתי: "השיר הוא פופ-Fאנק חלבי למדי, שמנסה להיות sing along בפזמון. היא עצמה נשמעת כמו נער בגיל ההתבגרות, אבל בהחלט יש לה יכולות קוליות. זה לא מספיק מרשים בז'אנר שלו, אבל אני חייב לציין את ההפקה הטובה והמדויקת של השיר, שמוציאה מהשיר ומהזמרת את המיטב. 3/5."
בהופעה החיה: היא לובשת סטרפלס ומכנסיים שחורים עם ז'קט צהוב ענק שמונח עליה ברישול. עמה ארבע רקדניות לבושות שחור. האורות הכחולים מאירים את הבמה, ונראה שויתרו בהופעה על הוידאוארט. לפעמים פחות זה יותר. גם היא פרפורמרית לא רעה ונשמעת טוב, אבל כאמור השיר מעט חלבי מידי. זה לא סוחף מספיק, אך מהנה במידה.

Nathan Psaila – Concrete – בסקירת השירים כתבתי: "השיר זכה להפקה שבדית עשירה. מדובר בבלדת אלקטרו-פופ עם וייבים של שנות התשעים. המבצע נשמע מקצועי, ועובר תכופות משירה ברגי'סטר נמוך לגבוה. הליריקה קצת בסיסית ולא מתוחכמת מספיק. לשיר יש כמה חלקים מעניינים, במיוחד בבתים, אבל הוא לא אחיד ברמתו. הפזמון קצת גנרי. עם זאת, אני חושב שזה יכול לקחת את הקדם או לסיים בו ממש גבוה. 3/5."
בהופעה החיה: הוא יושב על חישוק לבן גדול, לובש אאוטפיט לבן ללא שרוולים. הקול שלו מהדהד. בפזמון מופיע בוידאוארט בטון שנסדק ונשבר. אחרי הפזמון, הוא פוסע מחוץ לחישוק ומתחיל לסובב אותו. גם הוא ווקליסט טוב, עם קצת זיופים בפלצטים. ההופעה לא הכי מבוימת, חוץ מהקטעים עם החישוק וזה עלול לפגוע במיקום הסופי של השיר. אני לא חושב שיש סכנה, עם זאת, שזה לא יעלה לגמר. במודולציה גייזרים פורצים מהבמה והמבצע משתנק.

Kurt Anthony – Miegħek Biss – בסקירת השירים כתבתי: "השיר הוא בלדת שמאלץ, שמנסה להישמע כמו משהו שיצא מהסנרמו, אבל מסיים כמו משהו שנשמע כמו קלישאה. הלחן נוסטלגי, שזה דרך יפה להגיד מיושן… השיר מלווה בעיבוד תזמורתי פומפוזי, שלא רלבנטי כמעט למעמד כמו האירוויזיון, שם לצערנו הכל בפלייבק. בכל מקרה, מדובר בשיר שאבד עליו הכלח. 2/5."
בהופעה החיה: לטעמי מהשירים החלשים של חצי הגמר. הוא לובש חולצה לבנה מכופתרת, שמונחת עליו ברישול ומכנסיים שחורים. בוידאוארט שוב חלל בצבעי סגול וכחול. בפזמון פוסעות קדימה זמרי הליווי, ואחרי הפזמון הוא עוזב את סטנד המיקרופון ופוסע קדימה. זה הקדם המלטי ביי דה בוק. זה לא הקדם המלטי בלי הבלדות הצ'יזיות האלה. לפחות זה במלטית. בסוף השיר, זמרות הליווי מקיפות אותו וצועדות עמו לקצה הבמה.

Kantera – LalaRataTakeke LalaRataKabum – בסקירת השירים כתבתי: "השיר נפתח במחיאות כפיים קצובות, ואז בחמת חלילים. זה אמנם במלטית, אבל נשמע כמו שיר מאוקטוברפסט ולא משהו שיצא מלב הים התיכון. הפזמון קליט, וכולל את כותרת השיר. לאחר מכן, שוב חמת החלילים נותנת בראש. זה חמוד, ויכול לדבר למרכז אירופה, אבל השופטים יקברו את זה עמוק אם יגיע לגמר. אני מעריך את השונות והרעננות שהשיר מביא עמו. 3/5."
בהופעה החיה: הם מקבלים תשואות רמות. חברי הלהקה לבושים בצבעוניות, כאשר חום ואדום הם הצבעים השולטים. גם בוידאוארט הצבעוניות חוגגת. זה שמח, זה מרים את הקהל באולם, ואולי זה זוכה בחצי הגמר הזה. ולפי חלק מהשמועות, אולי זה גם זוכה בקדם כולו. הביצוע משביע רצון, אבל אני מבין גם את אלה שנדחים מהשיר. זה יורד אצלי כמה מקומות, למרות ההופעה הטובה, אולי כי אחרים שכנעו אותי יותר הערב בהופעתם.

Krista Šujak – Unheard – בסקירת השירים כתבתי: "מדובר בבלדת פופ, שהושוותה ל-"Vampire" של Olivia Rodrigo. אחרי הפזמון הראשון, השיר עולה על קצב מהיר והפך לאלקטרו-פופ-רוק קצבי ורדיו-פרנדלי. זה מאד קליט, עכשווי ונגיש. לא, זה לא הכי מקורי, אבל אי אפשר לבקש יותר מידי משירי הקדם המלטי. 3/5."
בהופעה החיה: היא לבושה באאוטפיט שחור חושפני ונוצץ, שמזכיר קצת בצללית את Stefania, נציגת יוון 2020-1. בוידאוארט זכוכיות מנופצות. הופעה ווקאלית נאה, גם אם לא מושלמת ועם קצת זיופים בקצוות. ההופעה פשוטה למדי. היא פוסעת הלוך ושוב ואין לה סיוע של רקדנים או פרופס שונים. רק על זה מגיע לה כל הכבוד. בסוף השיר הקול שלה מתחיל לרעוד.

Stefan Galea – Lablab (Talk Talk) – בסקירת השירים כתבתי: "השיר נפתח בצלילים שבטיים. לאחר מכן, הזמר נכנס בקול מלחשש והפקת פופ-האוס של פעם. הפזמון מנסה להגיש אטיטוד, ולמען האמת יש פה יותר אטיטוד והפקה משיר. יש הרגשה של מאמץ יתר, וזה מיוזע כמו שזה נשמע. מנסים בעיבוד לשלב כל מיני סגנונות אלקטרוניים ואחרים. אחד השירים החלשים בליינאפ. 1/5."
בהופעה החיה: השיר הגרוע של הקדם כולו לטעמי. הוידאוארט נצבע לבן. הזמר עצמו לובש חליפת עור שחורה. בוידאוארט אפקט של נוזל שחור בגשר. רקדני הליווי עולים בפזמון ומציגים מסכי טלוויזיה, שמראים אנשים שונים עושים פרצופים ותנועות. כולם נותנים בריקוד מביך. זה היה נחמד עד הפזמון. בבקשה שזה לא יעלה לגמר.

Miguel Bonello – Breaking the Cycle – בסקירת השירים כתבתי: "אלקטרו-פופ וסינת'-פופ א-לה The Weeknd. הפזמון מקבל אווירה יותר אמביינטית. בבתים לאחר מכן הוא מדקלם או עושה חצי-ראפ, איך שלא קוראים לזה. בסוף השיר הוא מגיע לפלצטים. לצד ההפקה הכבדה, אני מרגיש שהמלודיה חלשה למדי ולא מתרוממת בשום שלב. אלא אם הוא ייתן הופעה בלתי נשכחת, אני לא חושב שזה יסיים גבוה בקדם. מצד שני, הקדם המלטי תמיד מפתיע בתוצאות שלו. 2/5."
בהופעה החיה: הוא נראה נורא, כמו אחרי לילה של שכרות בלתי נשלטת. הוא גם לובש מן אאוטפיט מחריד בשחור. עמו על הבמה ארבעה רקדנים, שמוציאים ממנו בדים, משל הייתה זו ההופעה של טורקיה 2003 או ארמניה 2006. ההופעה צעקנית, בכל המובנים. על הבמה הצבעים השולטים הם שוב חום, אדום וצהוב. בסוף השיר הוא פושט את הז'קט והרקדנים מושכים אותו בבדים מאחוריו. הוא משתחרר מהם ואנחנו משתחררים מהשיר המתיש הזה.

להלן דירוגי לשירי חצי הגמר, לאחר ההופעות החיות:

Dario Bezzina ft. Joseph Il-Muni – Għażliet
Miriana Conte – Kant
Kelsy Attard – Love Me Loud
Nathan Psaila – Concrete
Martina Borg – Yo Listen
Krista Šujak – Unheard
Kantera – LalaRataTakeke LalaRataKabum
Kelsey Bellante – 365
Kurt Anthony – Miegħek Biss
Miguel Bonello – Breaking the Cycle
The Alchemists – Rubble & Stone
Stefan Galea – Lablab (Talk Talk)

מופע הביניים הראשון הוא של Emmelie de Forest, שפשוט צצה בכל קדם השנה. תחילה היא שרה את "Typical Love Song", ולאחר הפסקה ארוכה גם את זוכה אירוויזיון 2013 שלה, "Only Teardrops":