ברוכים הבאים לפסטיבל המוזיקה הותיק באירופה, פסטיבל סנרמו, המתקיים זה השנה ה-75. מי שרוצה להתעדכן על שלושת הערבים הראשונים של הפסטיבל אשר התקיימו בימים שלישי-חמישי, יכול לקרוא על כך כאן.
אז איך בעצם עובד פסטיבל סנרמו? ביום שלישי האחרון בוצעו כל 29 השירים. ביום רביעי התמודדו 15 מהשירים שוב. ביום חמישי התמודדו 14 השירים האחרונים. בשישי התמודדו כל 29 האמנים בביצוע גרסאות כיסוי לשירים מוכרים בדואט עם אמן מוכר אחר. היום בערב מופיעים כל 29 המתמודדים. בסוף הערב יוכרז הזוכה הגדול בפסטיבל.
המנחה הראשי הוא Carlo Conti. הוא מציג את המופע הפותח, Gabry Ponte עם "Tutta l'Italia", שנבחר להיות שיר הנושא של הפסטיבל.
התחרות מתחילה!
Francesca Michielin – Fango in paradiso – בסקירת השירים כתבתי: "השיר מתחיל ישר בשירתה של המבצעת כשברקע פסנתר. השיר מביע רגשות חזקים של נקמה וכאב, אבל מצליח להעביר את המסר בצורה כנה ועוצמתית. למרות שלא מחדש הרבה, יש לו עוצמה רבה שמושגת על ידי מילים ישירות ורגשיות. מבחינה מוזיקלית, נדמה שכבר היינו בסרט הזה; בלדת פופ נייטיזית עם פזמון קיטשי, שלוקח זמן עד שהוא מגיע. 3/5."
בהופעה החיה: היא לובשת חולצה בצבע ורוד חיוור, עם חור באמצע וחלקים מנצנצים ומכנסיים שחורים. לבוש מזעזע, כל כך לא מתאים לסנרמו, כל כך לא מתאים לשיר הזה. ווקאלית היא מבצעת את השיר נהדר. אחרי הפזמון הראשון היא כורעת על הבמה. אם היא תזכה, זה יכול להיות מעניין לראות אותה שוב על בימת האירוויזיון. לא יודע אם היא תצליח יותר עם השיר הזה.
Conti מזמין את Alessandro Cattelan, שינחה עמו את המשך הערב. התחרות ממשיכה.
Willie Peyote – Grazie ma no grazie – בסקירת השירים כתבתי: "שיר הומוריסטי, עם סאטירה פוליטית חכמה ומשעשעת. השיר מצליח להקנות טון קליל אך עוסק בנושאים רציניים של פוליטיקה וחברה. יש פה שילוב של ביקורת חברתית ותחכום. המוזיקה מציעה אווירה ברזילאית ודיסקו של שנות השבעים. חביב ולא יומרני. 3/5."
בהופעה החיה: הוא עולה בחליפה שורה פשוטה למדי. עמו על הבמה שתי זמרות ליווי, חוץ מזמרי הליווי שעומדים לצד התזמורת. הופעה טובה ומשוחררת. הוא רוקד בקלילות ומעביר מצוין את הטקסט.
Conti מזמין Alessia Marcuzzi, שתציג חלק מהשירים הערב.
Marcella Bella – Pelle diamante – בסקירת השירים כתבתי: "האינטרו אלקטרו-פופ. מיד לאחר מכן, המבצעת נכנסת והמלודיה לוקחת אותנו למחוזות האירופופ. הקול שלה לא מרשים בסטודיו, אז אני בספר שבלייב זה יותר טוב. המסר של השיר הוא פמיניסטי, אך לפי מה שהבנתי המילים שיטחיות. מלודיה מאד חלשה, מהרצפה. 2/5."
בהופעה החיה: היא לובשת חליפת מכנסיים לבנה מלאת אנבים דמויי יהלומים. השרוולים שלה עשויי תחרה וגם הם עם אנבים נוצצות. מצטרפות אליה ארבע רקדניות בלבוש שחור חצי שקוף. לא ביצוע וווקאלי טוב, וגם השיר הוא החלש ביותר הערב.
Bresh – La tana del granchio – בסקירת השירים כתבתי: "המבצע מצליח לשלב נושאים של חופש ומאבק פנימי בשיר אינטנסיבי ומרגש, אך השיר לא מצליח להותיר רושם חזק בשמיעה ראשונית. עם תמונות ודימויים יפים, השיר מתפתח בהדרגה אך מרגיש פחות מרשים מכמה שירים קודמים שלו. בלדה איטלקית טיפוסית מושרת בקול גברי. הזמר פורץ בפזמון בפרץ רגשות, בליווי מלודיה המחבקת את המילים שהוא זורק לאוויר, אבל כנראה לא קליטה ולא מגובשת מספיק. 3/5."
בהופעה החיה: הוא עולה בחולצת זמש אפורה ומכנסיים אפורים כהים ונוצצים. לצווארו שרשראות כסף נוצצות. הוא מבצע את השיר בהמון כוונה ועם לא מעט כריזמה. זה נשמע המנוני מאד ונשמע ווקאלית טוב כמו בסטודיו. את הבמה שוטפים אורות זהובים.
Modà – Non ti dimentico – בסקירת השירים כתבתי: "השיר מתחיל כבלדת פסנתר נוגעת ומרגשת. אחרי הפזמון הראשון, השיר מקבל עיבוד מעט קצבי יותר, אך גם קצת משעמם. ובכך השיר הופך להמנון פופ-רוק, אשר שואף להיות המנון אצטדיונים כשיהיה גדול. לטעמי, הוא לא מצליח. הפזמון לא מתפתח ונשאר באותה השבלונה, והעיבוד של השיר חלש ולא מקורי. 2/5."
בהופעה החיה: הסולן בחולצה מכופתרת עם הדפס של קומיקס עליה בצבעי אדום-סגול-ורוד-לבן. שאר חברי הלהקה מאחוריו, בשחור או עם ז'קט עם הדפס הדומה לשלו. גם הוא שר מהנשמה ועם הרבה כוונה, אבל זה פשוט שיר מאד חלש, לא עושה לי כלום. הוא פותח את החולצה להראות קעקוע על חזהו, אבל לא הבנתי מה זה.
Rose Villain – Fuorilegge – בסקירת השירים כתבתי: "רוז "הרשעית" בבלדת אלקטרו-פופ עם נגיעות גוספל. את הגשר היא שרה באופן קצוב ובקול מסונתז. הפזמון כבר יותר רגשני ומלודי ונוגע בסטייל של בלדה מודרנית. אחרי הפזמון יש דרופ אלקטרוני וזה מעט זול לטעמי. כמו שניים-שלושה שירים שהולחמו להם יחדיו. מילות השיר עוסקים בהיבט של תשוקה ורגשות שמרגישים לפעמים כמו מחנק, אך גם מעוררים אותנו. 3/5."
בהופעה החיה: היא עולה במראה פאם פאטאל, עם בגד גוף שחור ומעליו שמלה שחורה שקופה מתחרה. שני תאומים נושאים את שובל שמלתה ועוזבים טרם ההופעה. שיערה צבוע בכחול. גם את הבמה צובעים אורות כחולים. יש לה קול נפלא והיא מופיעה ונראית נהדר. לשיר יש חלקים טובים וחלקים גרועים. בדרופ היא רוקדת לבדה.
Tony Effe – Damme 'na mano – בסקירת השירים כתבתי: "השיר נפתח בגיטרה ספרדית, ואז המבצע נכנס בראפ/דקלום בקול גברי ונמוך. הוא זורק את המילים על רקע פריטת הגיטרה. הפזמון מלודי ונוסטלגי, שמציג את איטליה של פעם בשילוב איטליה העכשווית מבחינה מוזיקלית. המבצע חוגג את רומא בהשראת מסורת השירים העממיים ושירי ה-stornelli. שיר רומנטי המפנה את המבט לתרבות רומא המסורתית בשילוב סגנון חדשני. 3/5."
בהופעה החיה: המצלמה עוברת לשחור-לבן כדי לשדר את האווירה הנוסטלגית של השיר. מיד לאחר מכן, היא עוברת לשדר בצבע. הוא גבר נאה, אבל הוא לא הווקליסט הכי מדהים. לא נורא. הוא לובש חליפה שחורה אלגנטית ללא חולצה מתחת, וכך אנו נחשפים לקעקועים שעל גופו.
Clara – Febbre – בסקירת השירים כתבתי: "הפקה של Dardust, הכוללת נגיעות ראפ, אבל למרות שזה שיר עם תחושה של Madam ותחושה מועדונית, הוא לא מצליח לחדש או להפתיע מחדש. שיר עם סאונד מועדוני, אבל הוא לא מספק או מרגש את המאזין. הפזמון סוחף, כלהיט סנרמו פופי עם עיבוד דרמטי, ומיד חוזר למחוזות עדכניים יותר, ומתאמצים יותר. זה שיר ראוי לציון, אך בעיקר עם עיבוד טוב. 3/5."
בהופעה החיה: היא מתחילה את ההופעה בפרופיל לקהל. המצלמה סוגרת עליה משני הצדדים משל היה זה סרטון של טיקטוק. המסך חוזר למצבו הטבעי. היא לובשת שמלה תכולה לא הכי אפנתית, ועונדת מעט תכשיטי יהלומים. הבמה מוארת בצבעי סגול וכחול. הפזמון חזק והיא מבצעת אותו כראוי. היא חמודה, אבל לא ממש עוברת בתור פרפורמרית.
Serena Brancale – Anema e core – בסקירת השירים כתבתי: "הפזמון הוא של שיר סווינג קליל בסגנון שנות ה-50. יש פה הרבה קצב, חיים ויכולת ווקלית מרשימה. שאר השיר בעל ניחוח ים-תיכוני, מלא חיוניות ואנרגיה. אחרי הפזמון הראשון, הזמרת פורצת בקטע ראפ, או שסתם זו הייתה שירה מהירה. השיר מושר גם בניב אפוליאני. שיר קצבי חמוד מאד, אבל זה רחוק מלהיות זריקת האנדרנלין שהביקורות הבטיחו. 3/5."
בהופעה החיה: היא פותחת את השיר בקריאה בקול גבוהה ובתיפוף על מין כלי נגינה שהיא מנגנת עליו. היא נראית נהדר: עם הינומה כמו אלמנה שחורה, אבל גם עם חליפת מכנסיים מתחרה שחורה. היא זזה ומוכרת את השיר בכל מאודה. זה עובר הרבה יותר טוב בלייב מאשר בסטודיו לדעתי. זה עולה אצלי כמה מקומות. אין ספק שזה בזכותה.
Brunori Sas – L'albero delle noci – בסקירת השירים כתבתי: "שיר מרגש מאוד, שמתאר אבהות עם נגיעות פיוטיות ונוסטלגיה. השיר מעורר רגש עם מסר של חיים והתחדשות, והחיבור בין המילים והעיבוד המוזיקלי מעורר השראה. יחד עם זאת, אין כל כך בשיר התפתחות מוזיקלית. הפזמון של השיר נימוח כבלדת פופ, אבל לא סוחף. יש בשיר משהו נוגע ללב ומרגש. 3/5."
בהופעה החיה: מהשירים הטובים של הערב. הוא לובש חליפת טוקסידו רגילה לדי ומנגן בגיטרת בס. יש לו קול נעים והוא מעביר את השיר בחיוך והתרפקות.
Conti מזמין את Alberto Angela להציג את השיר הבא.
Francesco Gabbani – Viva la vita – בסקירת השירים כתבתי: "בלדה שמדברת על קבלת החיים כפי שהם. בשיר מילים שמדברות על הכרת תודה לחיים. פופ סוחף ואופטימי, כמו שהתרגלנו לקבל מ-Gabbani. השיר מתחיל כבלדת פופ-רוק. קולו המוכר והגברי של המבצע די מסביר לנו לאן אנחנו הולכים עם זה. הפזמון המנוני וסוחף, ואין מתאים ממנו להיות מושר על בימת הסנרמו ולקבל את המעטפת של התזמורת ועם הכריזמה המתפרצת של Gabbani. שמעתי ממנו שירים טובים יותר, ועדיין זה חביב מאד. 3/5."
בהופעה החיה: אין עד פרפורמר עם כזו כריזמה וסקס אפיל. הוא עולה עם חליפת טוקסידו ופרח, שמוצמד לבגד שלו בסיכה של פרח. לצערי, השיר הנוכחי שלו חלש משיריו הקומדים, ועדיין הוא מצליח למכור את זה כמו כלום.
Noemi – Se t'innamori muori – בסקירת השירים כתבתי: "שיר, שמציג את הפגיעות שבאהבה. הזמרת נכנסת על רקע נגינת פסנתר ונדמה שכבר היינו בסרט הזה. הפזמון המנוני וזכיר וגם קצת דרמטי, העיבוד מלא בכינורות ושאר כלי מיתר. השיר נוצר בשת"פ נוסף של Blanco ו-Mahmood. יש בזה מן האלגנטיות, אבל זה לא הצליח להרטיט את ליבי כפי שציפיתי. 3/5."
בהופעה החיה: היא עולה עם שמלה כסופה ונוצצת ארוכה וצמודה, שמכסה את כולה ושיער אדום אש. את הבמה מאירים אורות כחולים. היא מתחילה את השיר באווירה רגועה, למרות שלפני רגע נראתה לחוצה מאי פעם. את הפזמון היא שרה בקול צרוד, משל נכנסה בה רוחה של מיה מרטיני. האם היא תפתיע את כולנו הערב? לפי ההופעה, זה יכול לקרות. זה קפץ אצלי משהו כמו 20 מקומות בדירוג. הקהל מתלהב.
Rocco Hunt – Mille vote ancora – בסקירת השירים כתבתי: "השיר בעל אלמנטים נאפוליטיניים וכך גם נפתח. אחרי האינטרו, הזמר ממשיך את השיר על רקע גיטרה ספרדית. השירה היא ראפ ברובה, ורק בפזמון הזמר מתמסר למלודיה הנאפוליטנית החמה. הליריקה משדרת נוסטלגיה ואהבה למולדת ולאדמה. חמוד מאד. 3/5."
בהופעה החיה: הוא עולה בחליפה שחורה ושר באופן לחוץ משהו. ביצוע מצוין וקולח לשיר הלא פשוט הזה. בחלק של הראפ הוא כבר משתחרר לגמרי ונותן הופעה אחרת וכובשת. הוא יורד למטה ועושה מינגלינג וחיידנדלעך עם הקהל.
ועכשיו, מופע ביניים של Tedua:
The Kolors – Tu con chi fai l'amore – בסקירת השירים כתבתי: "שיר פופ רקיד עם מילים משעשעות. רדיו פרנדלי, עם פזמון קליט ואווירה רטרו. הקליפ משלים את אווירת הרטרו לשנות השמונים של השיר. הפזמון נשמע כמו להיטי סנרמו איטלקיים מתחילת האייטיז. חמוד, גרובי, Fאנקי, אך גם נעשה צפוי למדי אחרי דקה. הבתים חלשים יחסית, לטעמי. נשמע כמו משהו שיסיים באמצע הטבלה. 3/5."
בהופעה החיה: הסולן עולה לבוש שחורים, ומראה כללי של מייקל ג'קסון. לי הוא נראה ונשמע כמו זמר להקת חתונות. גם השיר עצמו לא הדבר הכי חזק ששמעתי הערב. הסולן מלא ביטחון, רוקד, אבל לא יודע למנן את עצמו לטעמי. בסוף השיר, מצטרף אליו גם רקדן מתולתל. מאד מוזר.
Olly – Balorda nostalgia – בסקירת השירים כתבתי: "השיר נפתח בנגינת גיטרה אקוסטית. על רקע אותה גיטרה, נכנס הזמר בקול עם הרגשה מתוקה-מרירה. בלדה מרגשת עם מילים חזקות על געגועים. הפזמון סוחף ומלודי, ומזכיר להיטי סנרמו ישנים וחדשים. זה לא מחדש הרבה, אבל זה שיר מגובש מאד, בעל מלודיה מהודקת, שאם גם יקבל הופעה טובה יגיע מאד גבוה בתחרות. 3/5."
בהופעה החיה: הוא זוכה לתשואות מהקהל בהצגתו. הוא לובש חולצת תכלת פתוחה וגופיה לבנה מתחתיה ומכנסיים שחורים בגזרה גבוהה. האורות שוטפים את הבמה ויש אימג'ים מאד יפים של Olly הנראה שנתפסים במצלמה. הוא שר מכל הנשמה ושומעים בפזמון שהוא נותן את הלב. זוכה סנרמו טיפוסי. אחרי הפזמון הראשון, הוא יורד לקהל. יש לו המון סטאר קווליטי. הקהל שואג.
Antonello Venditti מבצע שיר, מקבל פרס על מפעל חיים ושר עוד שיר:
Achille Lauro – Incoscienti giovani – בסקירת השירים כתבתי: "שיר מפתיע, ממי שהביא לנו בעיקר להיטי ראפ ורוק. הבלדה המרגשת של Lauro מציגה את הצד הרגיש שלו, כשהוא מדבר על אהבה, זיכרונות ותחושות עזות. השיר משלב עיבוד מוזיקלי מתוחכם ורגשות עמוקים, מה שמוביל אותו להפתעה אמיתית ומורכבות. יש הביצוע שלו לשיר מוסיף הרבה לעוצמתו. מלודיה סנ-רמואית רגילה ומוכרת למדי. סוף השיר מלווה בסקסופון, שלוקח את המאזין לסוף האייטיז. 3/5."
בהופעה החיה: הוא עולה במראה חצי ג'יימס דין, הכולל טריקו לבמה, שיער משוח בשמן ומכנסיים אפורים בגזרה גבוהה. אחד השירים המפתיעים של הפסטיבל. הבמה מוחשכת ובפזמון נדלקים אורות אדומים ולבנים. ביצוע ווקאלי טוב ועם הרבה כאב. הוא מופיע בצורה מאד טבעית ולא מאומצת. גם הוא זוכה לתשואות רמות מהקהל.
Coma_Cose – Cuoricini – בסקירת השירים כתבתי: "השיר מציג ביקורת חדה על תרבות ה"לייקים" עם סאונד רטרו-אלקטרוני ותחושות אהבה מתוקה-מרירה. יש חיבור מוצלח בין הליריקה למלודיה, ולטעמי זה טוב משיריהם הקודמים בסנרמו, אבל לא מדובר בשיר מנצח. פזמון חזק ואיטלקי מאד. עם זאת, זה נשמע כמו הרבה שירים של המתמודדים בתחרות ה"צעירים". נחמד, אבל הגיע מאוחר מידי. 3/5."
בהופעה החיה: הזמרת לובשת שמלה שחורה עם תחרה, כולל גרביוני תחרה ולראשה כובע אדום. יש לה עגילי יהלומים מאד ארוכים הזמר עם חליפה שחורה ומין צעיף אדום מוזר. הקהל משתף פעולה בפזמון בסימון לב עם הידיים. הם חמודים מאד, אבל זה לא מספיק טוב או זכיר לטעמי, בלי קשר לשיר עצמו. הם מנסים לעשות לב עם גוף שלהם וזה יוצא קצת עלוב.
Giorgia – La cura per me – בסקירת השירים כתבתי: "עברו 30 שנים מא זכייתה אי שם בפסטיבל סנרמו. עדיין יש לה קול חזק ומובחן. השיר נכתב עם Blanco, נציג 2022. מדובר בבלדה תזמורתית עם עיבוד סוחף. גם הקול של המבצעת סוחף וכנראה מבצעת אחרת לא הייתה עושה עמו את אותה העבודה הטובה שעושה Giorgia. עם זאת, אני לא מוצא כאן משהו יוצא דופן שייקח את השיר לטופ. השיר מתפתח כצפוי, בלדת פופ איטלקית טיפוסית. 3/5."
בהופעה החיה: נסיכת הסנרמו עולה בשמלה שחורה קצרה עם ז'קט של חליפה וחולצת תחרה. היא נשמעת נפלא, קול כל כך יפה. חבל שהשיר לא מספיק חזק להתברג גבוה יותר, אולי הקול שלה ייקח אותו לשם. היא עוד זמרת ששרה ללא מאמץ ויוצא לה כל כך מושלם.
מופע ביניים של Planet Funk.
Simone Cristicchi – Quando sarai piccola – בסקירת השירים כתבתי: "בלדה איטלקית מרגשת. הזמר שר בקול מלא ניסיון על רקע עיבוד של תזמורת מרגשת ומדויקת. שיר שמספר סיפור כואב על אלצהיימר. עוסק בקשר הורי-ילדי ברגעים קשים. הקול של המבצע מוסיף נופך רגשני ויש בו כנות מרגשת. לקראת הסוף, השיר עולה על מסלול רגשני והכינורות מעלים הילוך. זה סיים בטופ 5 בשני הערבים בהם בוצע. האם יש לפנינו מנצח? באמת שיר מרשים. 3/5."
בהופעה החיה: הבנתי שמדובר בחתיכת טיפוס, אבל יש לו את אחד השירים היפים בליינאפ. הוא לובש חליפה שחורה עם הדפסים של פרחים אפורים. הבמה חשוכה והוא שר בשקט ובהרבה רגישות. הכינורות משתפכים וככל שהשיר מתקדם הזמר גם הוא מגביר רגש ולוחץ יותר על דוושת הגז. הקהל מריע לו בהתלהבות.
Conti מזמין את Edoardo Bove להציג את השיר הבא.
Elodie – Dimenticarsi alle 7 – בסקירת השירים כתבתי: "אינטרו מסתורי משהו. הפקת אלקטרו שקטה ברקע כשהמבצעת מתחילה את השיר. הקצב מתגבר ולוקח להמנוני פופ-דאנס של סוף האייטיז ותחילת הניינטיז. הפזמון הופך את השיר לבלדה תזמורתית ואז שוב ללהיט דאנס. מלודיה פריכה, קצב טוב ועיבוד מרשים, אבל חסר משהו כדי להבליט את השיר מעל לשאר. 3/5."
בהופעה החיה: אחת הנשים האלגנטיות של הערב. היא לובשת שמלת סטרפלס נוצצת ומעוצבת לעילא ושיערה משוך לאחורה. על ידיה כפפות ארוכות תואמות. היא נראית כמו נערת בונד והדימוי הזה משתלב יפה עם האינטרו של השיר. זמרת מצוינת ופרפורמרית מלאת אופי וכריזמה. הופעה סוחפת.
Lucio Corsi – Volevo essere un duro – בסקירת השירים כתבתי: "בלדת פסנתר פיוטית ועדינה. זה נשמע כמו בלדה איטלקית אולד-סקולית. קצת רטרו, קצת על-זמני. הפזמון רומנטי מאד, והכינורות בו דומיננטיים. זה יכול היה באותה מידה להתמודד בפסטיבל סנרמו 1995, והייתי מאמין. מוכר וקצת מאכזב. 2/5."
בהופעה החיה: הוא עולה במראה גלאם-רוקי. שיערו ארוך, פניו צבועות בלבן. הוא לובש חולצה שחורה שקופה, מכנסיים שחורים בגזרה גבוהה ועל כתפיו כתפיות אדומות גדולות. זה מהשירים היותר חלשים של הערב לדעתי. הוא מתחיל את השיר בנגינה על פסנתר. לאחר מכן, הוא צועד למרכז הבמה ומנגן על גיטרה בס. מצטרף אליו גיטריסט נוסף.
Irama – Lentamente – בסקירת השירים כתבתי: "בלדה מרגשת וכואבת על אהבה שנגמרה. המבצע זועק את אשר על ליבו על רקע נגינת פסנתר. המלודיה יפה ומביאה את המאזין לחוש את הכאב המועבר בטקסט, גם אם הוא לא מבין את המילים. ובכל זאת, רציתי יותר מהשיר הזה; יותר רגש, מלודיה יותר חכמה והגשה יותר דינמית. 3/5."
בהופעה החיה: הוא לובש ז'קט כחול-זהב א-לה סרג'נט פפר ומתחת חולצה לבנה פתוחה. הרבה קיוו שזו תהיה השנה של Irama, הוא אהוב מאד בקרב החובבים, אבל זה לא יקרה עם השיר הזה. עוד זמר מצוין, אבל האמת שהוא קצת נראה עייף ומשהו בו משדר חוסר אנרגיה. ווקאלית הוא נשמע טוב מאד. את הבמה שוטפים אורות כחולים. הוא פשוט הולך הלוך ושוב על הבמה.
להצגת השיר הבא, Conti מזמין את Vanessa Scalera:
Fedez – Battito – בסקירת השירים כתבתי: "אינטרו אלקטרוני-תעשייתי, ואז נכנס המבצע בראפ, על רקע מוזיקה מעגלית. הפזמון הוא בלדת פופ קורעת לב. העיבוד הוא אלקטרוני ולא מרשים ממש. השיר עוסק בדיכאון ובריאות נפשית, בו דובר מתמודד עם שדים פנימיים. השיר מצליח להעביר רגשות כאב בצורה ישירה. עם זאת, החלקים השונים של השיר לאו דווקא מתחברים. 3/5."
בהופעה החיה: גם כאן הבמה באדום ולבן. הזמר לבוש חליפה שחורה עם אבנים שחורות נוצצות. יש משהו מלאכותי בשיר הזה שגורם לי לא להתחבר אליו, ומצד שני החלקים של הראפ כן מרגישים מאד רגשיים והוא מעביר אותם במקצועיות. גם הוא יורד לקהל בשלב מסוים בהופעה.
Shablo feat. Guè, Joshua and Tormento – La mia parola – בסקירת השירים כתבתי: "שיר שמתחיל במקהלת גוספל חזקה. הזמר נכנס ומגיש בהרבה פאסון את ה-RnB הזה, בלדה עד מידטמפו. השיר בחלקו הוא שיר נשמה ופופ-ג'אז, בחלקו האחר ראפ. סגנון מוזיקלי ששואב מהמוזיקה השחורה של שנות התשעים. מרענן, חזק, שונה מאד בנוף הסנרמו, וכנראה בגלל זה הוא לא בעל סיכויים להתברג גבוה. 3/5."
בהופעה החיה: החבר'ה לבושים בחליפות תואמות בצבעים שונים: אפור, חום, בז' ושחור. לאחד מהם יש שידה שעליה יש לופר (?). השירה שקופה ויש בה זרי פרחים. מקהלת גוספל בגלימות כסופות עושה להם קולות על המדרגות. זה נראה כמו הופעת רחוב, ואני אומר את זה כמחמאה. הראפ שלהם אולדסקול והם עושים אותו מאד טוב. הפזמון מלא נשמה ומבוצע נהדר על ידי Joshua.
Conti יורד לקהל ומדבר עם בחור ובחורה עם מדי נבחר איטליה. לא הבנתי מה הם משחקים בדיוק.
Joan Thiele – Eco – בסקירת השירים כתבתי: "השיר מתחיל בנגינת גיטרה א-לה מערבונים. ואז נכנסים התופים הקצובים והזמרת בקולה המסתורי. שיר שקט עם אלמנטים של מוזיקת אינדי והשפעות שנות ה-60. השיר עוסק בכאב ובצורך להילחם על עקרונות. הבתים נעימים להאזנה, בעוד הפזמון יותר רגשי, ונשמע יותר כמו בלדת פופ רגילה למדי. זה נחמד מאד, אך שוב, לא פורץ דרך בשום צורה. 3/5."
בהופעה החיה: היא לובשת בגד גוף שחור, גלימה שחורה נוצצת ושיערה עשוי בשתי צמות. היא מנגנת על גיטרה. אין מה להשוות אותה ל-Elodie או Giorgia, שמסוגלות לשפר שיר בינוני רק באמצעות קולן. היא זמרת לא רעה וגם נותנת בראש בכאילו בגיטרה, אבל השיר קצת חסר עוצמה.
Massimo Ranieri – Tra le mani un cuore – בסקירת השירים כתבתי: "זוכה פסטיבל סנרמו 1988, אם אני זוכר נכון, חוזר ועדיין יש לו את זה, לפחות מבחינת הקול. את הקול שלו אני אזהה בכל מקום. השיר הנוכחי הוא בלדה קלאסית על אהבה ושברון לב. השיר כולל אלמנטים של כינורות, סקסופון ומוזיקה אלגנטית. עם זאת, המלודיה לא מהודקת או חזקה מספיק כדי לשאת את השיר לאורך כל 3 הדקות. זה נעים להאזנה, איטלקי מאד, אבל לא זכיר. 3/5."
בהופעה החיה: הווטרן של המהדורה הנוכחית של הסנרמו. הוא עולה בחליפה לבנה קומפלט. יש לו שארם של פעם, כבר לא עושים זמרים כאלה היום. וזה שהקול שלו נשמר באופן כזה או אחר רק מדגיש איזה זמר גדול הוא. השיר הנוכחי לא קומפטטיבי בשום צורה ולא יכול להיות אפילו רצועה מובילה באלבום, אבל לכבוד הוא לנו שהוא משתתף. ההופעה היא כמובן ללא רבב.
Gaia – Chiamo io chiami tu – בסקירת השירים כתבתי: "השיר מתחיל על רקע עיבוד אלקטרו-פופי קצבי. זהו שיר קצבי עם מילים מרגשות על חוסר החלטיות במערכות יחסים. העיבוד מקצועי ומדויק, אבל השיר ממצה את עצמו מהר מאד. הפזמון קליט, קייצי וקליל, אבל הוא לא לוקח את השיר לטעמי לשום מקום מעניין. הפוסט-פיזמון החזרתי מרגיש כמו גימיק יותר מכל. עדיין שיר נעים לשמיעה, של זמרת עם קול מרשים. 3/5."
בהופעה החיה: היא לובשת שמלה קצרה שחורה ונוצצת עם כתפיה אחת. לא הדבר הכי שיקי שראיתי, רחוק מכך. מתוך השמלה יוצאים פרנזים עד כפות רגליה. היא מופיעה עם הרבה ביטחון וקסם אישי ויש לה קול טוב. בפזמון מפציעים ארבעה רקדנים בבגדים בצבעי בז'. זה יכול להיות להיט קיץ, אבל לא לזכות בסנרמו.
Rkomi – Il ritmo delle cose – בסקירת השירים כתבתי: "הבתים מתחילים עם שירה קצובה על רקע עיבוד תואם יוצר מתח. אלו בונים את המתח עד לפזמון, בעל המלודיה המקורית והעיבוד המגניב. לשיר ביט תקיף וריף גיטרה וקצב חזקים. מההפקות היותר מיוחדות ששמעתי בפסטיבל השנה. השיר עוסק בחיפוש עצמי ובתפיסת הזמן, אך מואשם בליריקה סתמית. עדיין, מהשירים היותר מודרניים השנה. 3/5."
בהופעה החיה: הוא עולה בחליפה שחורה עם ז'קט ארוך וחולצה פתוחה. הבמה שוב אדומה ואורת לבנים מאירים אותה. הוא בא לבצע את השיר מבלי לעשות רושם על אף אחד. המילים יוצאות ממנו בצורה קולחת, אבל הוא קצת אדיש, שזה לאו דווקא משהו רע. הוא פושט את הז'קט בפזמון השני, מנתק את המיקרופון מהסטנד ופוסע קדימה.
Conti קורא למפיק הפסטיבל להציג את ההופעה האחרונה. הוא מרעיף עליו מחמאות והקהל מוחא לו כפיים.
Sarah Toscano – Amarcord – בסקירת השירים כתבתי: "השיר מתחיל בקולה המלחשש של הזמרת. היא מגבירה קצב, על רקע הפקת אלקטרו-דיסקו רטרואי, מאד אירופופי, שלא לומר אירוויזיוני, אבל זה לא חזק מספיק כדי להיות שיר מוביל. להיט אנרגטי עם השפעות מוזיקליות שונות. השיר עוסק בנוסטלגיה ובזיכרונות, עם חיבור למראות ורגעים מעוררי רגש שמחזירים אותנו לזמנים עברו. 3/5."
בהופעה החיה: הבמה באורות עליונים אדומים ואורות נמוכים כחולים. הזמרת לובשת חצאית שחורה ארוכה עם חלקים בלבן, ורוד ותכלת. היא לובש חולצת בטן מאותו הבד. היא עושה רושם של המבצעת הצעירה ביותר הערב, אני לא יודע אם זה נכון. השיר חמוד ורקיד הוא דרך מצוינת לסיים את הערב. ההופעה נחמדה, אבל שום דבר מדהים.
להלן דירוגי לשירי התחרות, לאחר ההופעות החיות:
- Rkomi – Il ritmo delle cose
- Simone Cristicchi – Quando sarai piccola
- Clara – Febbre
- Noemi – Se t'innamori muori
- Olly – Balorda nostalgia
- Brunori Sas – L'albero delle noci
- Achille Lauro – Incoscienti giovani
- Giorgia – La cura per me
- Tony Effe – Damme 'na mano
- Rocco Hunt – Mille vote ancora
- Francesco Gabbani – Viva la vita
- Elodie – Dimenticarsi alle 7
- Shablo feat. Guè, Joshua and Tormento – La mia parola
- Gaia – Chiamo io chiami tu
- Coma_Cose – Cuoricini
- Willie Peyote – Grazie ma no grazie
- Sarah Toscano – Amarcord
- Bresh – La tana del granchio
- Serena Brancale – Anema e core
- Rose Villain – Fuorilegge
- Francesca Michielin – Fango in paradiso
- Fedez – Battito
- Irama – Lentamente
- The Kolors – Tu con chi fai l'amore
- Massimo Ranieri – Tra le mani un cuore
- Joan Thiele – Eco
- Modà – Non ti dimentico
- Lucio Corsi – Volevo essere un duro
- Marcella Bella – Pelle diamante
ועכשיו לתוצאות. מקומות 20-29:
מקומות 10-19:
מקומות 5-9:
יש קריאות בוז מהקהל כשמתגלה ש-Achile Lauro ו-Giorgia מחוץ למירוץ. מקומות 1-5 בסדר אקראי:
הקווים נפתחים עבור חמשת הגדולים. מופע ביניים אחרון, Mahmood.
קווי הטלווטינג נסגרים. כעת חלוקת פרסים
בפרס Sergio Bardotti על המילים הטובות ביותר זוכה – Brunori Sas.
בפרס Giancarlo Bigazzi על הלחן הטוב ביותר זוכה – Simone Cristicchi.
בפרס TIM, לאמן שקיבל הכי הרבה קולות ממשתמשי רשת TIM זוכה – Giorgia.
הטופ 5 עולים לבמה. הגיע זמן לתוצאות.
למקום החמישי הגיע… Simone Cristicchi.
למקום הרביעי הגיע… Fedez.
למקום השלישי הגיע…
Brunori Sas
והזוכה בפסטיבל סנרמו 2025 הוא/היא:
Olly
בהצלחה לאיטליה ול-Olly בבאזל!
ניתן לראות שוב את גמר פסטיבל סנרמו כאן.
המדריך לאירוויזיון 