2020: ארמניה – סיקור ה-Depi Evratesil – המדריך לאירוויזיון

ארמניה בוחרת! הקדם המקומי "Depi Evratesil" (לעבר האירוויזיון) נערך הערב (ראשון). 12 שירים מתמודדים על הבכורה ועל הכרטיס לבאזל. ניתן לצפות בשידור החי כאן.

הקדם נערך בקומפלקס לספורט ומופעים על שם Karen Demirchyan, בירוואן, ארמניה. תחילה מכריז הכרוז, המנחה Aram Mp3, על המשתתפים, הפוסעים על הבמה אל הגרין רום, שממוקם מול הבמה. Aram Mp3 נושא דברים. הוא מזמין את המנחה שלצידו, שנמצאת בגרין רום, Ani Khachikyan.

Parg – Survivor – בסקירת השירים כתבתי: "רשימת מפיקי השיר בלתי נגמרת, וכוללת את ינון יהל הישראלי, כמו גם מפיק שבדי ועוד. מדובר בשיר פופ ורוק אלקטרוני אגרסיבי מאד ושטחי מאד. זה נשמע כמו משהו שיכולנו לשמוע בקדם הנורבגי. ב-C part יש חלק של כלים אתניים ארמניים, וזה החלק היחיד בשיר ששווה ההאזנה. חוץ מזה, זה נורא מנסה להישמע כמו המנון אצטדיונים, אבל ממש מדובר בשיר נוראי מבחינה מוזיקלית וצעקני מבחינה הפקתית. 1/5."
בהופעה החיה: הוא לובש אאוטפיט שחור עם שרוול אחד, שגורם לו להיראות כמומ חצי אנדרואיד. מאחוריו פרופ, שנראה כמו אתר היסטורי עתיק, החצוי לשניים. בפזמון הוא רוקד פריסטייל. האורות מרצדים וגם המצלמה זזה בתזזיתיות. הכל בעצבים ואנרגיות גבוהות וזה עושה לי רע. בסוף השיר, שני חלקי הפרופ מתאחדים וחושפים שהוא בצורת לב. הוא עולה על הפרופ ומסיים בו את ההופעה.

Sevagir – Falling – בסקירת השירים כתבתי: "המנון רוק קיצבי, שמזכיר קצת בריט-פופ ואינדי-רוק. האינטרו ארוך וכולל גיטרות חשמליות. שאר השיר נשאר על אותו מסלול, והאנרגיה הגבוהה שהשיר נפתח איתה לא מתפתחת. הזמר נשמע מנומנם, וזה בניגוד לעיבוד החי. אחרי הפזמון הראשון, הוא שר רוק בארמנית, שזה כבר נשמע יותר טוב. יחד עם זאת, חסר לשיר הוק חזק יותר שיהפוך אותו למשהו שירים את האולם. 3/5."
בהופעה החיה: הבמה נצבעת בצבעי כחול ואפור. כולם עם משקפי שמש וחליפות, מי עם חליפה לבנה, מי עם אפורה. הסולן לא הכי כריזמטי ונראה שהוא היה מעדיף להיות במקום אחר. הוידאוארט תזזיתי ועשוי לגרום לאפילפסיה. בחלק בארמנית, הסולן מוריד סוף סוף את משקפי השמש, אבל את הכריזמה מי יוריד? גייזרים של עשן נורים מרצפת הבמה. שיר חביב, אבל שום דבר שיאיים על המקום הראשון.

Anahit Adamyan – Tiny Little Boo – בסקירת השירים כתבתי: "השיר מתחיל ב-runs של הזמרת. היא זורקת משפט ואז נכנסת הפקת אלקטרופופ מאד באבלגאמית. השיר הושווה ל-"Moonlit Floor" של Lisa, ל-"Espresso" של Sabrina Carpenter, ול-"Klaxon" של G-IDLE. זה דאנס-פופ וניו-דיסקו, בתיבול ראפ ועם הפקה מעודכנת ומודרנית, אבל קצת חסר נשמה. לזמרת קול מלטף, אבל קצת ילדותי. המבטא שלה מושלם. זה קליט מאד ועם הופעה טובה יכול לסיים בטופ 10 באירוויזיון. 3/5."
בהופעה החיה: היא מתחילה את ההופעה בגבה למצלמה ולקהל. הצבעים השולטים הם ורוד וסגו. היא עומדת על בימה קטנה, לובשת שמלה שחורה קטנה. עמה ארבע שמרות ליווי בטוניקות כסופות מנצנצות ופאות שחורות. ווקאלית זה מפוזר והיא לא נשמעת טוב. את התו הגדול היא מזייפת בלי בושה. הופעה מאד לא טובה שלה. לא מקצועי, פספוס אמיתי.

Mels – Losing – בסקירת השירים כתבתי: "השיר נפתח בנגינת כינור מהירה, מיד לאחר מכן נכנסת ההפקה האלקטרונית ועוטפת את הכלי האקוסטי. הזמר נכנס באותו הזמן. בגשר מתגבר המתח, ובפזמון הוא מגיע להתרה בזכות קצב קליט. השיר הוא פופ אירופאי מתקדם ומודרני בשילוב אלמנטים של מוזיקה אפרו-לטינית. בשלב מסוים הזמר גם נותן קצת ראפ. ההפקה קצת מבולגנת לי ומרגיש שהיא לא מהודקת, אבל הכל מסתדר בפזמון. 3/5."
בהופעה החיה: הוא יושב על קוביה על הבמה לבוש באאוטפיט באפור בהיר ולבן ומשקפי שמש. עמו על הבמה, ארבעה רקדנים בלבוש שמזכיר זרעונים. גם זה לא מדויק ווקאלית, אבל לפחות לא מדובר בפשעים נגד האנושות כמו שביצעה הזמרת הקודמת.

Simon – Ay Paparey Bye – בסקירת השירים כתבתי: "העיבוד הוא פופ-טרנס. אחרי אינטרו קצר, הזמר נכנס וזורק את המילים, היושבות על הביט. לאחר מכן, גם הוא נותן קטע ראפ, שם הוא נשמע קצת יותר טוב לטעמי. הפזמון קליט מאד וקרחניסטי, ושואב השפעות של המנוני רוק ולהיטי מועדונים. השיר הושווה לפינלנד 2023, ולי זה דווקא נשמע כמו גרסה חלבית מהולה/ של רמשטיין. לא טוב. 2/5."
בהופעה החיה: הבמה צבועה בצבעי אדום. הזמר לובש אפוד שחור ומכנסיים מפוספסות בשחור-לבן. שיערו אסוף בגולגול. עמו ארבעה רקדנים בלבוש תואם. הבמה אפופת עשן, וההופעה והשירה באנרגיה גבוהה, אם אפשר לקרוא לצעקות הללו שירה. זה מתקרחן מאד ונראה מוזר על הבמה. אני מקווה שהוא ו-Parg יבטלו זה את זה.

Flora Bichakhchyan – Prayer – בסקירת השירים כתבתי: "השיר נפתח בנגינת דודק אתני מסורתי, ואז נכנסת הפקה אלקטרונית. הזמרת מפתיעה אז בשירה קצובה, שנשמעת שבטית משהו. קולות הליווי נותנים לה תמיכה, ואז יש נגינה של הזורנה המסורתית. השיר מציע שילוב מעניין של אלמנטים אתניים עם כאלו מודרניים, מבלי להיות קלישאתי. זה אפילו לא אתנו-פופ, אלא יותר פופ-רוק ומוזיקת עולם, שמשולבים זה בה. לזמרת קול מעניין. במחצית השיר, היא נותנת בעמצה קטע שירה אתני בארמנית, ואז צועקת. זה יכול לעבוד טוב על במה גדולה כמו זו בבאזל. 3/5."
בהופעה החיה: היא לובשת אאוטפיט שחור, שכאילו זרוק אליה, וכולל חצאית, חגורה שהיא עדי מסורתי וז'קט שחור. עמה על הבמה לושה רקדנים בשחור. בוידאוארט גלים מתנפצים. ווקאלית היא מרשה לעצמה להגזים וזה לא נשמע טוב. היה אפשר לעשות משהו יותר טוב עם השיר הזה, אבל היא בחרה בזה.

Gevorg Harutyunyan – Hey Man – בסקירת השירים כתבתי: "השיר מתחיל כבלדת פסנתר נוגה, סוג של בלדת סינגר-סונגרייטר עם מבנה מקורי ואווירה חלומית משהו. הקול שלו חזק וייחודי, גם אם המבטא שלו לא מדהים. המבנה המלודי לא נשמע כמו שום דבר אחר, ומזכיר יותר שירי אינדי-פופ. לקראת סוף השיר, הוא מקבל גוון תיאטרלי, כיוון שפחות אהבתי, וחשבתי שמפחית מערך השיר. עדיין, יציאה מעניינת. 3/5."
בהופעה החיה: בוידאוארט אישה רוקדת בתוך עשן. הוא פוסעעל הבמה ונעמד מול הסטנד ושר במבטא בלתי מזוהה. גם הוא נצפה בוידאוארט ועוד בלי חולצה. המוטיב המרכזי בהופעה הזו הוא העשן. הקול שלו מאד דק, ומזכיר לי לפרקים את ירון חדד, רק בלי הכישרון. ועדיין, זה מהשירים היותר טובים בקדם הזה. אבל למה אתה צועק?

Altsight – Dare to Dream – בסקירת השירים כתבתי: "המנון פופ-רוק קצבי. השיר נפתח בגיטרות חשמליות מלודיות, היוצרות מנגינה שמזכירה פתיח של סדרת אנימה. המשך השיר נשמע כמו כמו המנון פופ מלפני עשור, מסוגת One Direction או OneRepublic. הפזמון חלק במיוחד, ונשמע שבלוני. השיר לא טוב מספיק ונשמע גנרי בז'אנר שלו. המילים קלישאתיות להחריד והקול של הסולן נשמע חלש בסטודיו. 2/5."
בהופעה החיה: הצבע האדום שולט בהופעה ודומיננטי מאד בוידאוארט. הסולן גם בלייב נשמע מאד חלש ועם תספורת של ילד ז'. כל חברי ההרכב באאוטפיטים שחורים רגילים למדי. זה מזכיר לי יותר מהכל את הקדם הדני, וזה עלבון מאד גדול עבורם. המתופף חתיך, אבל חוץ ממנו, שום דבר לא עובד בהופעה הזו.

Anahit Hakobyan & Gasoiia – Wild – בסקירת השירים כתבתי: "השיר מתחיל בשקט. הזמרת פותחת את השיר ויוצרת מתח. אז נכנס הראפר על רקע הפקת טראפ מתקדמת. יש קצת קישוטים ארמניים אתניים, אבל זה ממש בקטנה. יש לזמרת קול מצוין והוא משתלב בהרמוניה עם קולו של הראפר בשיר. זה קצת המוני וחסר הוק פופי ברור, אבל עדיין מדובר במאמץ ראוי להערכה. אני לא בטוח שאני הקהל לשירים מהסוג הזה, צעירים בוודאי יעריכו יותר. לקראת סוף השיר יש קטע של האוס ניו-יורקי. 3/5."
בהופעה החיה: היא לובשת שמלת כסף נוצצת כמו נערת שעשועים מווגאס. עמה ארבע רקדניות במחוכים שחורים. הן עומדות על פודיומים. הראפר גם לובש משהו נוצץ, ואז פושט אותו לחשוף ווסט מכופתר. יש עודף עשן על הבמה, ובאיזשהו שלב לא רואים את הראפר. היא נשמעת לא טוב מספיק, בטח לא טוב כמו שהיא נשמעה בסטודיו.

Arsen Grigoryan feat. Kamil – Will You Marry Me? – בסקירת השירים כתבתי: "השיר נפתח בנגינת קלידים, הבונה דרמה. הזמר נכנס בקול נשי, ולא ברור האם הוא מבצע את החלק הזה או הדמות דראג שהוא מגלם. המבטא שלו קשה וקולות הרקע קצת מרימים אותו. הפזמון דיסקואי וסבנטיזי, שלאגריסטי וחביב, אבל גם קצת מיושן. זה קצת גילטי פלז'ר; אין כאן שום בשורה של ממש, ועדיין השיר מרים ובהפוך על הפוך ההפקה המיושנת שלו עובדת. 3/5."
בהופעה החיה: הוא לבוש בתחפושת לא ברורה, עטוף בפרחים כחולים ענקיים, שמתגלה שרובם חלק מהאאוטפיטים של רקדני הליווי המסכנים שלו. הוא לא יודע לשיר, לא כאישה ולא כגבר. הוא לובש חליפה שחורה עם חולצה לבנה ובדים לבנים שמוצמדים לפרקים שלו. זה מאד קאמפי, והרבה יותר גרוע ממה שזה היה בסטודיו. כאילו לא הייתה גם תכנית סדורה להעמיד הופעה ראויה.

Milena Mirijanyan – Romantic Net – בסקירת השירים כתבתי: "השיר מתחיל בדרמטיות של כינורות אלקטרונית, ואז יורד בקצב כדי להפוך למידטמפו של RnB ונשמה א-לה Amy Winehouse מודרנית. יש לה קול טוב, אבל מרגיש שהיא מנסה לעשות איתו הרבה רושם, ולא ברור עד כמה הוא טבעי, ועד כמה היא מנסה "להישמע כמו". מלודית השיר לא זכיר כל כך ולעיתים הוא תוקפני באוזן. לקראת סוף השיר, יש קטע בארמנית, שלא תורם הרבה. 3/5."
בהופעה החיה: היא לובשת שמלה לבנה, ועליה עודף של בד לבן, שלא נשאר מה לעשות עמו, אז תקעו אותו על השמלה. היא נשמעת הרבה פחות טוב בלייב מאשר בסטודיו והשיר כולו is all over the place. התקווה האחרונה שלי לערב זה נגוזה. כנראה זה של את'נה ואנו נצטרך לסבול את קשקוש הטראפ שלה בבאזל. בוידאוארט סערת ברקים בשמיים. הבמה אפופת עשן. היא לבדה. מזייפת את עצמה למוות, אבל לבדה. יורד אצלי ל-2/5.

Athena Manoukian – Daqueenation – בסקירת השירים כתבתי: "השיר הוא סוג של חביב חובבים. הוא נפתח בנגינת קלידים, שמזכירה סרט מתח. הזמרת נכנסת ושרה את האינטרו, ומיד לאחר מכן נותנת את קטע הראפ שלה, שמזכיר את השיר שלה מ-2020. ההפקה היא של להיט טראפ, אבל זה שיר של אהבה או שנאה. בניגוד לשירה מ-2020, לשיר הזה יותר חלקים של פופ, אולי כדי להבטיח לה את ניצחונה. אני חושב שגם בז'אנר שלו, השיר הזה חלש ושבלוני. בחלקו הוא נשמע בדיוק כמו השיר הקודם שלה. מאכזב. לקראת סוף השיר יש קטע ארמני אתני. 2/5."
בהופעה החיה: היא מקבלת את התשואות הכי רמות. או שמא מדובר בתשואות מוקלטות. היא לובשת אאוטפיט אדום חושפני. עמה ארבעה רקדנים באפודות לייקרה שחורות. היא הראשונה הערב שנשמעת כמו שצריך. הוידאוארט באדום, ואחר כך מציג התפוצצות באפור ואדום. הברייק ריקוד מנוצל כיאות לקטע מרשים של ריקוד. זה כנראה שלה.