ביום שבת נערך הקדם הנורבגי, הלא הוא ה-Melodi Grand Prix. השנה 9 שירים התמודדו על הכרטיס הנורבגי לבאזל.
הקדם נפתח בהופעה של Gåte נציגי 2024, עם שירם "Ulveham".
הכרוז מציג את מתמודדי הערב. הוא מציג את המנחים: Markus Neby, Marte Stokstad ו-Tete Lidbom. הם נושאים דברים ו-Neby עובר לגרין רום, שנמצא בתוך הקהל. התחרות מתחילה.
Tone Damli – Last Song – התמודדה בקדם 2009 עם "Butterflies", שסיים במקום השני. התמודדה בקדם 2020 עם "Hurts Sometimes", שהיה פיינליסט אוטומטי. אחת מכותבות השיר היא Sophie Alexandra Tweed-Simmons, שהייתה מכותבות השיר האוסטרי לאירוויזיון 2022, "Halo" של Lumix feat. Pia Maria, שסיים במקום ה-15 בחצי הגמר הראשון ולא העפיל לגמר. כותבים נוסים הם Kristoffer Tømmerbakke ו-Erik Smaaland, שבקדם 2015 היו מכותבי "Cinderella" של Alexandra Joner. בקדם 2020 היו מכותבי "One Last Time" של Rein Alexander, שהגיע לגמר. Erik Smaaland היה במלודיפסטיבלן 2018 מכותבי "Solen lever kvar hos dig" של Kamferdrops, שסיים במקום השישי בטרום הגמר הראשון ולא המשיך בתחרות. בקדם הדני ב-2020 היה מכותבי "Human" של Jasmin Rose feat. RoxorLoops. במלודיפסטיבלן 2020 היה מכותבי "Nobody" של Klara Hammarström, שסיים במקום החמישי בטרום הגמר השני ולא המשיך בִתחרות.
בגרסת הסטודיו: חביב חובבים אחד מתוך שניים. השיר מתחיל בקטע האוס-דיסקו כמו "One More Time" של Daft Punk. הזמרת נכנסת לשיר ותורמת בשירתה לאווירה הדקדנטית. הפזמון נשמע כבר כמו פופ שבדי טיפוסי, שאנחנו רגילים לשמוע במלודיפסטיבלן. יש אפילו חצי מודולציה בדקה האחרונה. פופ-דיסקו קליט עם פזמון המנוני, שמאד רוצה להיות להיט, אבל הוא פשוט לא רלבנטי לכל מה שקורה בסצינה המוזיקלית העכשווית. די ברור למה זה חביב חובבים. 2/5.
בהופעה החיה: היא לובשת אאוטפיט כסוף, שנראה כמו איך שבשנות השישים חשבו שנשים יתלבשו בעתיד. עמה על הבמה ארבעה רקדנים. בפזמון נורים זיקוקים מרצפת הבמה. בוידאוארט סיור בכבישי עיר עתידנית. היא נראית מאד לא בעניין של השיר, או של ההופעה, או של החיים באופן כללי. ההופעה הווקאלית טובה, אבל היא חסרת חיים. הבמה נצבעת בצבעי אדום, ואז שוב זיקוקים, קצת ריקודים. היא עדיין לא התעוררה.
Sondrey – Vagabond – שם הבמה של Sondre Mulongo Nystrøm, מכותבי השיר. התמודד בקדם 2020 עם "Take My Time", שהיה פיינליסט אוטומטי.
בגרסת הסטודיו: השיר מתחיל בלופ אלקטרוני א-לה The Weeknd. הזמר נכנס בקולו על רקע הפקה שקטה ומלאת מתח. למען האמת, גם קולו מזכיר את זה של האחרון. צלילי כלי הקשה מתווספים, מיתרים אלקטרוניים גם כן, העיבוד מתעבה עד לפזמון מלא הבס והמלודי. זה קצת שיר בלי שיא ובלי פואנטה, אבל הוא בהחלט עובר. שאר השיר ממשיך באותו הקו עד סופו. 3/5.
בהופעה החיה: מאחוריו שלושה קווים בצבע תכלת-ניאון, הנוצרים על ידי חלון בתוך פרופ של 3 קירות. הוא לובש שחורים, כולל מעיל אפנתי וכובע צמר. גם הוא שר טוב מאד, ונשמע כמו בסטודיו. מצטרפים אליו שני רקדנים בשחור גם כן. הוידאוארט משדר את הקווים התכולים. הופעה צנועה וסטנדרטית למדי. לקראת סוך ההופעה, הוא לבדו על הבמה. הפרופ מאחריו נחלק לשניים, והרקדנים מעבירים אותו דרך הזמר קדימה. לבסוף הפרופ נעלם מהמסך.
Nora Jabri – Sulale – המבצעת מכותבי השיר. נמצאת השנה גם בין כותבי השיר של LLL. התמודדה בקדם 2012 עם "Somewhere Beautiful", שסיים במקום השני. אחד מכותבי השיר הוא Ola Frøyen, שבקדם 2020 היה מכותבי "Take My Time" של Sondrey, שהיה פיינליסט אוטומטי. כותב נוסף הוא Ovidiu Jacobsen, שבקדם הרומני ב-2010 כתב והופיע בצמד Paula Seling and Ovi עם השיר "Playing with Fire", שזכה בקדם וסיים באירוויזיון במקום השלישי. בקדם 2012 היה מכותבי "High on Love" של Reidun Sæther, שהגיע לגמר. בקדם הבלגי ב-2014 היה מכותבי "She's After My Piano" של 2 Fabiola feat. Loredana, שהעפיל לטרום הגמר השלישי. בקדם 2019 היה מכותבי "Right Now" של Olivier Kaye, שסיים במקום השמיני.
בגרסת הסטודיו: השיר מתחיל בסוג של מוואל, וממשיך בסאונד של מחיאות כפיים ושירתה השקטה של הזמרת. הגשר כולל אלמנטים ערבים ממש עדינים ושירה קצובה. הפזמון הוא חזרה על כותרת השיר שוב ושוב. זה מרגיש גנרי להחריד, חסר ייחוד ומהוה. דווקא הפזמון הוא פחות מעובד ועם פחות הפקת אלקטרונית, בניגוד לשאר השיר. הניסיון לשלב כלי נגינה ערבים הוא בבחינת תפסת מרובה לא תפסת. הכי סתם. 2/5.
בהופעה החיה: היא עומדת עם בגד גוף כחול, הכולל שובל של החולצה, קפוצ'ון ושרוולים ארוכים. היא מנפנפת באיזה בד כחול. היא עומדת במעלה גרם מדרגות, יורדת לאמצע שלו, ופוגשת בדרך את הרקדניות, הלבושות אף הן בכחול. התנועות של הרקדניות איטיות ופתיניות, משל היו רקדניות בטן מודרניות. הזמרת נעה עמן, אבל לא ממש רוקדת. בפזמון השני הן כבר יורדת מהמדרגות לגמרי. ווקאלית, גם היא נשמע בסדר גמור. בוידאוארט צבעי מדבר.
Wig Wam – Human Fire – ההרכב התמודד בקדם 2004 עם "Crazy Things", שסיים במקום השלישי. ההרכב זכה בקדם 2005 עם "In My Dreams", שסיים באירוויזיון במקום התשיעי. כותבי השיר הם חברי ההרכב. הראשון, Trond Holter, היה כותב שירם ב-2005 ובקדם 2022 היה מכותבי "Bad Baby" של Lily Löwe, שלא העפיל מטרום הגמר השני. הסולן Åge Sten Nilsen, מכותבי השיר, התמודד בקדם 2017 כחלק מההרכב Ammunition עם "Wrecking Crew", שסיים במקום השני. בקדם 1998 היה מכותבי "Always Will" של G'stén, שסיים במקום השלישי. בקדם 2021 היה מכותבי "Faith Bloody Faith" של Jorn, שהגיע לגמר הזהב.
בגרסת הסטודיו: גלאם רוק. מה יש להגיד? אני לא אוהב את הז'אנר או את ההרכב. אני מעריך את המקצועיות שלהם ואת החיבור שלהם לשיר ולז'אנר, אבל זה פשוט לא מדבר אליי. הפזמון נשמע כמו להיט אצטדיונים, והבתים פשוט מורחים את הזמן עד שמגיעים אליו. זה נשמע כאילו האייטיז מעולם לא נגמרו. 3/5 על האותנטיות.
בהופעה החיה: הצלליות של חברי הלהקה מופיעות בוידאוארט. הם כולם לובשים שחורים. מאחורי הסולן, יש מסך נוסף, שמראה דמות, שלמיטב הבנתי אמורה להיות הסולן עצמו. כמו בכל הופעה בז'אנר, יש כאן עשן, אורות מרצדים וקצת פירוטכניקה. ביצוע מצוין מבחינה קולית וסביר למדי מבחינת העמדה בימתית. רואים את הניסיון והשנים. בסוף השיר, הסולן עולה על המסך הקטן, הדמות מקבלת מסגרת של אש, וכך גם הצלליות על מזך הוידאוארט הגדול.
LLL – Parasite – בין כותבי השיר Nora Foss al-Jabri, שמתמודדת בעצמה בקדם עם שיר אחר. כותב נוסף הוא Olli Äkräs, שבקדם הפיני ב-2020 היה מכותבי "Bananas" של F3M,ְסיים במקום הרביעי. בקדם הנורבגי ב-2021 היה מכותבי "Witch Woods" של Emmy, שהגיע לגמר. בקדם הנורבגי ב-2022 היה מכותבי "Queen Bees" של Anna-Lisa Kumoji, שהיה פיינליסט אוטומטי. כותב נוסף הוא Jim Bergsted, שבקדם 2020 היה מכותבי "Hurts Sometimes" של Tone Damli, שהיה פיינליסט אוטומטי. בקדם 2022 היה מכותבי "Someone" של NorthKid, שסיים במקום השני. בקדם 2023 היה מכותבי "Honestly" של Ulrikke Brandstorp, שסיים במקום השני. כותב נוסף הוא Ben Adams, שבקדם 2010 כתב והתמודד כחלק מההרכב A1 עם השיר "Don't Wanna Lose You Again", שסיים במקום השני. בקדם 2013 היה מכותבי "Sleepwalking" של Carina Dahl ו-"Give a Little Something Back" של Julie Bergan, שלא העפילו מטרום הגמר הראשון. בקדם 2021 היה מכותבי "I Can't Escape" של Imerika, שהעפיל לגמר. בקדם 2022 זכה כחלק מהצמד Subwoolfer והשיר "Give That Wolf a Banana", שהגיע באירוויזיון למקום העשירי. באותו קדם היה גם מכותבי "Titans" של Vilde, שלא העפיל לגמר. בקדם 2023 היה מכותבי "Honestly" של Ulrikke Brandstorp, שסיים במקום השני.
בגרסת הסטודיו: השיר מתחיל בצלילי אלקטרו משל אנחנו מאזינים לרמיקס של שיר. אחת הזמרות נכנסת בקולה המתיילד משהו. המבצעת השנייה כבר נשמעת כבר יותר בוגרת. בגשר נרגע העיבוד האלקטרוני ואז תוקף שוב. הפזמון חוזר על כותרת השיר ומלווה בלופ האוסי אגרסיבי מאד. בכלל, ההפקה כאן משתלטת על המלודיה, אם היא קיימת בכלל. שיר בינוני למדי, אבל חסר אופי ולא זכיר כל כך. 2/5.
בהופעה החיה: ההופעה מתחילה באורות מהבהבים. השלישיה לבושה באאוטפיטים לבנים שונים, וכעורים באותה המידה. מאחורי כל אחת מהן רקדנית, הלובשת חליפת גוף בהדפס אפור. הן אמורות לדמות את ה"טפילים" המוזכרים בשיר. הן נוגעות בזמרות, מציקות להן ואורבות להן בחשיכה. לא חושב שזה עובד כל כך. הזמרות עצמן לא זזות, מה שגורם לך להתמקד דווקא ברקדניות. רק עכשיו נזכרתי שיש שימוש באוטוטיון בקדם הנורבגי, אז לא פלא שכולם נשמעים כל כך טוב.
Kyle Alessandro – Lighter – המבצע הוא אחד מכותבי השיר. כותב נוסף הוא Adam Woods, שהשתתף במלודיפסטיבלן 2023 עם Jon Henrik Fjällgren, Arc North והשיר "Where You Are (Sávežan)", שסיים במקום הרביעי. במלודיפסטיבלן 2024 העפיל לשלב "ההזדמנות הנוספת" עם "Supernatural".
בגרסת הסטודיו: השיר מתחיל כפופ רגיל עם השפעות של אופרות רוק ומוזיקת ימי הביניים. הגשר ממשיך את הקו של שיר גנרי שלא ניתן להבחין בינו לבין עשרות אחרים. הפזמון הוא כבר שינוי באווירה, כאשר השיר הופך לאלקטרופופ. הפזמון הוא שיפור קל מהבתים המאד גנריים, אבל גם הוא לא לוקה במקוריות יתר. יש ברייק של מוזיקה ימי ביניימי קצבית וקליטה. לאחר מכן, הזמר שר את ה-c part כבלדה, רק כדי לחזור לפזמון הקצבי. 2/5.
בהופעה החיה: הזמר לבוש באאוטפיט, שנראה כמו שריון מימי הביניים. הוא יורד במדרגות, אשר לצידן שני חלקי של מוניומנט כלשהו. בגשר מצטרפים אליו ארבעה רקדנים מכוסי עיניים בשחור. הפזמון עם הריקוד של הרקדנים עובר מאד טוב במסך. בוידאוארט הרים העולים באש. עבודת המצלמות מחמיאה למבצע. אש בוערת גם בירכתי הבמה. בחלק האחרון של השיר יש גם פירוטכניקה ואנרגיה גבוהה באופן כללי.
Nataleen – The Game – שם הבמה של Madeleine Nataleen Tverberg, מכותבות השיר. כותבים נוספים הם Henning Olerud ו-Stanley Ferdinandez, שהיו מכותבי "Queen of Kings" של Alessandra, שזכה בקדם 2023 וייצג את נורבגיה באירוויזיון, שם סיים במקום החמישי. בקדם 2020 כתבו את "Stem på mæ" של Kevin Boine, שלא העפיל מטרום הגמר החמישי. כותבת נוספת היא Julie Aagaard.
בגרסת הסטודיו: השיר נחשב מיני-חביב חובבים, ולו בשל העובדה שאין מספיק שירים טובים ו/או קומפטטיביים בקדם הזה. השיר נפתח בצלילים מתוחים אלקטרונים והמהום שנמשך אל תוך הבית הראשון. לזמרת קול נמוך יחסית. היא סופרת לאחור בגשר, ובפזמון פורצת בפופ המנוני, שמאד מזכיר את נורבגיה 2023. זה יכול להיות בחירה בטוחה עבור הנורבגים, והמשך של הקו שהצליח להם לפני שנתיים. זה לא שיר טוב לדעתי, מאד נוסחתי, אובר-דרמטי וזול. הארט של הסינגל נראה כאילו ניסו כאן להתכתב עם "משחקי הרעב". 2/5.
בהופעה החיה: היא לובשת שמלה כסופה בעיצוב שמזכיר מאד "משחקי הרעב". שיערה משוך לאחור. היא עומדת במרכז מסלול, שהוצב באמצע הבמה. בסוף הפזמון, מצטרפים אליה ארבעה רקדנים. ההופעה הזו נראית כמו המשך ישיר של הקודמת מבחינת ההעמדה, ואפשר לנחש ששתיהן יתמודדו זו מול זו על הבכורה. גם כאן, פירוטכניקה, וידאוארט דרמטי, הפעם של ריבועים אדומים, מלווים בשיר פופ דרמטי. בסוף השיר היא והרקדנים יורדים מהמסלול אל קדמת הבמה.
Ladybug – Hot as Hell in Paradise – שם הבמה של Iris Severine Mikalsen, מכותבות השיר. מלחין נוסף הוא Thomas Stengaard. מלחין נוסף הוא Jonas Holteberg Jensen. מלחין נוסף הוא Anderz Wrethov.
בגרסת הסטודיו: השיר מתחיל במה שנשמע כמו שירת כנסייתית. הזמרת נכנסת בקולה ופותחת את השיר. המלודיה מתגברת עם העיבוד האלקטרופופי, וכולם סוחבים לפזמון האירופופי, הרקיד והשמח, שנשמע כמו המנוני דאנס של שנות התשעים בשילוב שלאגרים אירוויזיונים. לא הסגנון שקיוויתי לשמוע, אבל אני מעריך את אווירת הרטרו והמחווה לניינטיז. 3/5.
בהופעה החיה: ארבע רקדניות תלויות על חישוקים במהופך. הזמרת עובדת ביניהן, לבושה באאוטפיט כחול ושחור, הכולל חצאית ושרוולי תחרה חצי שקופים. גם שיערה בשחור וכחול. בוידאוארט סופת ברקים וענני סערה. את הבמה שוטפים אורות סגולים. אחרי הפזמון הראשון, הרקדניות מתחילות לרקוד, ולבסוף יורדות מהחישוק כשגבן לקהל. הצבעים של הבמה עוברים מבצעי כחול וסגול של מעלה לאדום של מטה. בסוף השיר, המבצעת עולה בעצמה על חישוק ולבסוף נופלת.
Bobbysocks! – Joyful – הן Hanne Krogh ו-Elisabeth Andreassen, זוכות אירוויזיון 1985 עם השיר "La det swinge". הזמרת Elisabeth Andreassen התמודדה עם ההרכב Chips והשיר "God morgon" במלודיפסטיבלן 1981, שם סיים השיר במקום השני. במלודיפסטיבלן 1982 התמודדו Chips עם "Dag efter dag", שזכה במקום הראשון וייצג את שבדיה באירוויזיון, שם סיים במקום השמיני. במלודיפסטיבלן 1984 התמודדה עם "Kärleksmagi", שסיים במקום השישי והאחרון. בקדם הנורבגי ב-1985 זכתה כאמור, וגם באירוויזיון. במלודיפסטיבלן 1990 התמודדה עם "Jag ser en stjärna falla", שסיים במקום השביעי. בקדם הנורבגי ב-1994 התמודדה עם Jan Werner Danielsen בשיר "Duett", שזכה במקום הראשון. השיר ייצג את נורבגיה באירוויזיון, שם סיים במקום השישי. ב-1996 זכתה שוב בקדם הנורבגי עם "I evighet", שייצג את נורבגיה באירוויזיון, שם סיים במקום השני. בקדם הנורבגי ב-1998 סיימה במקום השני עם "Winds of the Northern Sea". במלודיפסטיבלן 2002 התמודדה בשלישיה עם Kikki, Bettan & Lotta והשיר "Vem é dé du vill ha", שסיים במקום השלישי. בקדם הנורבגי ב-2003 התמודדה באותה השלישיה עם "Din hånd i min hånd", שסיים במקום הרביעי. במלודיפסטיבלן 2011 התמודדה עם "Vaken i en dröm", שסיים במקום השמיני בטרום הגמר ולא העפיל לשלב הבא. בקדם הנורבגי ב-2015 התמודדה בדואט עם Tor Endresen והשיר "All over the world", שסיים במקום הרביעי.
הזמרת Hanne Krogh ייצגה את נורבגיה באירוויזיון 1971 עם "Lykken er", שסיים במקום ה-17. התמודדה בקדם 1972 עם "Småting", שזכה, אך הושר באירוויזיון על ידי המבצעים האחרים של השיר. התמודדה בקדם 1979 עם "Når vi er barn", שסיים במקום השמיני והאחרון. בקדם הנורבגי ב-1985 זכתה כאמור, וגם באירוויזיון. ב-1991 ייצגה את נורבגיה באירוויזיון עם ההרכב Just 4 Fun והשיר "Mrs. Thompson", שסיים במקום ה-17.
בגרסת הסטודיו: השיר הוא פופ-שלאגר קצבי, שמתחיל שקט ומהר מאד עובר לקצב הדנסבנד הסקנדינבי. זה אותו שיר שאנחנו רגילים לשמוע בקדמים ובאירוויזיון כבר עשורים. הוא צימח זקן הוא העלה קמטים, אך הוא עדיין חי ובועט, וכנראה לעולם לא ימות. השיר הנוכחי בהחלט שמיע, אבל שבלוני להחריד, צפוי (הנה מודולציה) ועשוי לפי פורמולה. לדעתי התקבל לקדם רק בגלל הפרסונות המבצעות אותו. 2/5.
בהופעה החיה: הוידאוארט מנסה לחקות מראה של במות של קדמים סקנדינביים משנות השמונים, שזה רעיון נהדר בעיני. הצמד לבוש בסגול נוצץ ושחור, שזה טייק על איך שהיו לבושות באירוויזיון 1985. הן הראשונות שאני שומע שממש מזייפות, אז יכול להיות שאין אוטוטיון. מה שכן יש, זה מכונות רוח. Elisabeth Andreassen נראית מבולבלת משהו והיא החלק החלש בצמד, לא שהשנייה מבריקה. הן מסיימות את ההופעה בתנועת האגרוף, שאפיינה את הופעתן באירוויזיון 1985.
להלן דירוגי לשירי הקדם, לאחר ההופעות החיות:
- Sondrey – Vagabond
- Ladybug – Hot as Hell in Paradise
- Wig Wam – Human Fire
- LLL – Parasite
- Kyle Alessandro – Lighter
- Nataleen – The Game
- Tone Damli – Last Song
- Nora Jabri – Sulale
- Bobbysocks! – Joyful
במופע הביניים, Markus Neby שר עם שתולים שונים בקהל, שהם למעשה נציגי נורבגיה לאורך השנים ומתמודדי קדמים מכל השנים.
לאחר מכן, סרטון על השירים שנבחרו עד כה לאירוויזיון וסרטון נוסף על השירים שהלחין רולף לובלנד והשתתפו באירוויזיון (ועוד אחד שהיה ללהיט בינלאומי). מיד לאחר מכן, מחרוזת שירי רולף לובלנד כמופע ביניים שני.
הגיע זמן תוצאות. צוות השיפוט הראשון שמצביע הוא מדנמרק:
גאורגיה מצביעה:
לוקסמבורג מצביעה:
פינלנד מצביעה:
איסלנד מצביעה:
קרואטיה מצביעה:
אוסטרליה מצביעה:
שבדיה מצביעה:
אוקראינה מצביעה:
בריטניה מצביעה:
ועכשיו, הצבעת הקהל:
Ladybug – 32 נק'
Tone Damli – 63 נק'
Wig Wam – 68 נק'
Bobbysocks! – 135 נק'
LLL – 18 נק'
Sondrey – 17 נק'
Nora Jabri – 19 נק'
Nataleen – 104 נק'
Kyle Alessandro – 189 נק'
בהצלחה ל-Kyle Alessandro וללנורבגיה בבאזל!
ניתן לצפות שוב בקדם כאן.
המדריך לאירוויזיון 