פורטוגל נערכת לבחירת השיר שייצג אותה בבאזל. הליך הבחירה הוא התחרות המסורתית, Festival da Canção, שזו הפעם ה-58(!) בה היא מתקיימת. כמו תמיד, מדובר בקדם מאד שונה, עם הרבה צלילי ג'אז ובוסה נובה, ופחות נוכחות של מוזיקת פופ מסחרית. סה"כ יתמודדו 20 שירים בתחרות, 10 בכל חצי גמר. שישה שירים יעפילו מכל חצי גמר לגמר, שייערך ב-8/03, בהצבעה משותפת של הקהל והשופטים.
המנחים הם José Carlos Malato, מנחה טלוויזיה, אשר הנחה את קדם 2014 ואחד מחצאי הגמר של הקדם ב-2018-2024 ו-Jorge Gabriel, מנחה טלוויזיה, שהנחה את הקדם הפורטוגלי ב-2006, 2007, ואת אחד מחצאי הגמר ב-2018-2024.
הערב נפתח בהצגת המתמודדים. המנחים עולים לבמה ונושאים דברים. בגרין רום יראיין את המתמודדים Alexandre Guimarães. התחרות מתחילה!
Xico Gaiato – Ai senhor! – בסקירת השירים כתבתי: "השיר מתחיל בקול תוף רועם. הזמר נכנס בשירה דרמטית ומהדהדת. צלילי חליל ותופים לוקחים אותנו למסע בבית הראשון, במה שנשמע כמו פסקול של סרט או סדרה דוגמת "משחקי הכס". יש השפעות של מוזיקה ימי-ביניימית. השיר מקבל השראה מהמסורת המוזיקלית הפולקלוריסטית של פורטוגל. יש המון דרמה וההפקה פשוט לא מניחה לך להנות מהשיר. אתה מסיים את ההאזנה מותש, למען האמת. 2/5."
בהופעה החיה: הופעה שבטית משהו. הזמר מופיע עם אאוטפיט קרוע בצבע בז' וחצאית עשויה קרעים. עמו רקדן, הלבוש כלוחם חצי עירום עם קפוצ'ון. הוא נעים ביחד, מענטזים ונוגעים זה בזה בעוד האורות מרצדים על הבמה. הוידאוארט נע בין ריבועים לבנים לשורשי עץ אדומים. הוא מתיישב על כיסא ארוך משענת, ולאחר מכן כורע על ברכיו, בעודו אוחז במקל עץ ארוך. השיר מתיש, כפי שאמרתי, וגם ההופעה עמוסה ומתישה.
Rita Sampaio – Voltas – בסקירת השירים כתבתי: "לשיר אווירה חלומית, הודות לעיבוד המוזיקלי ולאופן שבו נבנית בהדרגה המנגינה. יש תחושה של חיבור עם רגשות עמוקים ונושאים רוחניים, דבר שמוסיף לשיר ממד נוסף. הקול של המבצעת עדין ומלטף, מה שמחזק את תחושת החלום וההקשרים הרגשיים בשיר. השיר בנוי על חיבור בין הקול לבין המוזיקה. הכתיבה בשיר משתמשת בדימויים ובמטאפורות שמחברות בין הים, הגלים והחיים, דבר שמצביע על עומק רגשי וחיבור לטבע. המילים מביאות לידי ביטוי תחושות של חיפוש עצמי, אהבה וגעגוע. השיר נוגע בז'אנרים שונים של פופ, מוזיקת אינדי ואלקטרוניקה. ההפקה עשירה. מצד שני, יש הרגשה של יומרה גדולה. 3/5."
בהופעה החיה: היא לובשת שמלה כחולה נוצצת ולא הכי מחמיאה. שיערה אסוף לאחור. היא עומדת במרכז במה קטנה ונמוכה, שנראה כאילו מצופה בנייר צלופן תכול. מים סוערים בוידאוארט. היא לא הפרפורמרית הכי כריזמטית בנמצא, אבל ווקאלית היא טובה מאד. יש קצת עשן על הבמה. ההופעה עצמה לא ממש מופקת. היא פשוט עומדת שם.
Du Nothin – Sobre nós – בסקירת השירים כתבתי: "אנחנו עוברים למחוזות הפופ. עם שיר שמתחיל כמידטמפו רדיו-פרנדלי על רקע נגינת גיטרה אקוסטית. בפזמון השיר מקבל תפנית קצת יותר Fאנקית. הקצב בינוני ומתאים יותר למסר הרגשי של השיר, אבל למען האמת המלודיה לא מעניינת מספיק, וזה נשמע כמו משהו שתשמע באיזה מועדון או מסעדה באמצע היום. לא מאד מרשים. 3/5."
בהופעה החיה: הוא מתחיל את ההופעה ישוב, לובש מעיל שחור גדול, ומתחתיו בגדים אפורים. הוא רץ על הבמה, נעמד מול סטנד מיקרופון, עוזב אותו וממשיך במסעו על הבמה. הוא פושט את המעיל, הופך אותו ומניח אותו על כתפיו. עכשיו כולו באפור. זה נראה אלגנטי מאד, אבל ההופעה לא הכי אפויה. יש המון התעסקות עם המעיל. הוידאוארט משדר ריבועים שחורים מוקפים באורות לבנים ואדומים. לעומת הפרפורמרית הקודמת הוא כריזמטי למדי, אבל הניסיון לשווק את ההופעה כפריסטייל לא עובר.
Marco Rodrigues – A minha casa – בסקירת השירים כתבתי: "בלדת פופ מלודית מאד, שמזכירה שירים הוליוודים משנות השלושים והארבעים, כמו גם מוזיקת דיסני. המלודיה עגולה ופריכה. הכינורות וקולו של הזמר מרטיטים את הלב, וההרגשה בגדול היא נעימה, אך קיטשית. באמצע השיר, ההפקה מעלה הילוך וגם הזמר נכנס למוד יותר דרמטי. בפזמון לאחר מכן, כבר נכנסת גיטרה פורטוגלית, שמזכירה לנו איפה אנחנו נמצאים. כינורות דרמטיים בונים את המתח עד לסיום השיר. זה סוג של גילטי פלז'ר. 3/5."
בהופעה החיה: הוא לובש חליפה שחורה אלגנטית. הבמה מוחשכת תחילה. הוא יושב ואוחז בסטנד מיקרופון. יש לו קול מרהיב, של זמרים של פעם, לכן לשיר הזה אין סיכוי בקדם המאד אלטרנטיבי הזה. אלומות של אור מצדדיו. בוידאוארט נוצר משולש לבן גבוה, ואז שוטפים את הבמה אורות זהובים. הוא נעמד על רגליו. הוא נותן את הלב בהופעה הזו. הופעה רומנטית לשיר רומנטי.
Margarida Campelo – Eu sei que o amor – בסקירת השירים כתבתי: "בלדת בוסה נובה טיפוסית, שנשמעת כמו משהו שתשמעו בלאונג' של בית מלון או בר אפלולי. הפזמון כבר נכנס יותר לעולמות המוזיקה השחורה, ונשמע כמו בלדת נשמה, בליווי מקהלת גוספל. השיר כולל אלמנטים של ג'אז, מה שמקנה לו גוון ייחודי ורך. גם שיר זה לא קומפטטיבי במיוחד, אבל אם אני מעריך שהזמרת תצליח לגרוף כמה קולות בזכות קולה החם, שגורם למאזין להתחבר לשיר ולביצוע. לקראת הסוף יש אפילו מודולציה קטנה. 3/5."
בהופעה החיה: היא לובשת שמלה כסופה נוצצת, סטייל אייטיזי משהו. היא יושבת ומנגנת על פסנתר. יש לה קול מדהים, הוא נשמע כמו בסטודיו. לצידה ארבעה זמרי ליווי, שגם הם נותנים בראש, למרות שנשמע לי שקולות הליווי מוקלטים. זה מושלם מידי מכדי להיות אמיתי. הופעה מקסימה לשיר, שנשמע עכשיו יותר מזמין ואטרקטיבי.
Josh – Tristeza – בסקירת השירים כתבתי: "עוד פייבוריט גדול לזכייה. מדובר בבלדת פסנתר עצובה ונוגה. בבית השני עולה הזמר לתווים גבוהים וקולות הרקע מתלחששים. שיר חזק מאד ובעל רגש עצמתי, המציג הרמוניה יפה בין המלודיה לשירתו הזועקת של הזמר. השיר עובר מהאינטימי לאפי והדרמטי, ואפשר להבין מדוע הפך פייבוריט. בדקה האחרונה מנגן הפסנתר על רקע צלילי כלי נשיפה דרמטיים ואז כינורות דרמטיים מפנים לפזמון האחרון. 3/5."
בהופעה החיה: הפייבוריט הגדול עולה לבמה לבוש בחליפה שחורה. מאחוריו אלומות אור, שיוצאות מאחורי מסך אחורי. הוא אוחז במוט ברזל ומרחף באוויר, במה שכבר הפך להיות שיחת היום אצל חובבים. איך הוא עושה את זה? ההופעה הווקאלית יפה ורגישה. יש הרבה מימיקה. האור מאחורי המסך משתנה לגוונים שונים של כחול. את כל ההופעה הוא עושה באותו מקום, ורק משנה תנוחות באוויר. יש לו ציפורניים ארוכות יותר משל עדן גולן, חתיכת בנייה. די ברור שזה זוכה בקדם.
Capital da Bulgária – Lisboa – בסקירת השירים כתבתי: "נגינת פסנתר פותחת את השיר ולאחר כ-10 שניות מתחילה הזמרת לשיר בקול נמוך ומלוחשש. זה יפה שהיא קוראת לעצמה "בירת בולגריה", כלומר שמה סופיה, בעודה שרה על הבירה הפורטוגלית. הסגנון של השיר עדין והאווירה רגועה. ההפקה היא מעט אמביינטית, אך גם אקוסטית. לזמרת יש קול רך ובשירתה השפעות של מוזיקת אינדי ופולק עם גוון נוסטלגי. הליריקה רגישה וביקורתית חברתית. 3/5."
בהופעה החיה: המסך נפתח לאורך ומציג את שפתיה של הזמרת, לאחר מכן המצלמה מתמקדת בעיניה. המצלמה מתרחקת. הזמרת לובשת חולצה לבנה, וסט כחול ומכנסיים כחולים. היא עומדת באמצע כר דשא, וסביבה בתים מיניאטורים, שכנראה אמורים להיות הבתים בליסבון. היא עוצמת עיניים, נראית מאד מחוברת לשיר. גם היא נשמעת טוב ווקאלית. היא מתנוענעת בקטנה. בוידאוארט חלונות אדומים וכחולים.
Bluay – Ninguém – בסקירת השירים כתבתי: "בלדת פסנתר. המבצע מתחיל את השיר בקריאות ואחר כך מתחיל לשיר על רקע הפסנתר העדין ונגינת גיטרה נוגה. קולו עולה גבוה ונשבר קצת, כדי לשדר גבריות פגיעה וחשופה. המלודיה מתוקה ועצובה. בפזמון נכנסת מקהלת גוספל לתמוך בקולות רקע. בבית הבא נכנסים כבר כלי מיתר ומתחברים לאווירה שבורת הלב המוצגת בשיר. בסוף השיר הוא מתחיל לדקלם את המילים. האווירה אינטימית והמסר רגשי. 3/5."
בהופעה החיה: הוא יושב, לובש חליפה שחורה, שצידה הימני מעוטר באבנים דמויי פנינה. על פניו משקפי שמש. צמד רקדנים עם תסמונת דאון רוקדים במרכז הבמה, לבושים באאוטפיטים בצבע בז' מפוספס. יש על הבמה גם פסנתרנית. ריבועים לבנים בוידאואארט ואורות תכולים מאירים את הבמה. יש לו קול חם עם נשמה, אבל הוא לא מהווקליסטים החביבים עליי הערב. ההופעה עצמה יפה, אסתטית ו-wholesome. נחמד מאד.
Jéssica Pina – Calafrio – בסקירת השירים כתבתי: "השיר נפתח בנגינת קלידים והזמרת נכנסת בקולה מלא הנשמה. השיר מהר מאד מקבל מקצב לאונג'י רגוע ועצל. השיר חיובי ונעים, ומעורר תחשובות של קיץ ונופש, סוג של שיר לשמוע בזמן מנוחה. עם זאת, השיר לא הכי מעניין מבחינה מוזיקלית ונדמה כי כבר שמענו המון שירים כאלה עם השפעות ברזילאיות. הם נעימים ולא מזיקים וקל להתחבר אליהם, אבל הם גם נשכחים שנייה אחרי שהשיר נגמר. 3/5."
בהופעה החיה: היא לובשת שמלה א-סימטרית ללא שרוולים בצבע בז'. עמה על הבמה שתי רקדניות, שנראות בדיוק כמוה, מבחינת שמלה ושיער. הן יושבות על גרם מדרגות לבן וגדול. הן פוסעות קדימה ומפזזות קצת בפזמון. זה כאילו אמנותי וקצת מעצבן. כי השיר הזה הוא הכי פשוט שיש, וצריך לתת לו הופעה אחרת. היא נשמעת נהדר, יש לה קול חם ומלטף. בסוף ההופעה היא עולה מדרגה אחת.
Peculiar – Adamastor – בסקירת השירים כתבתי: "השיר מתחיל בהמהום ארוך, על הרקע שלו הזמר נכנס ושר בקול נמוך. ברקע הפקת אלקטרו עדינה. לאחר מכן, צלצולי פעמונים. מיד לאחר מכן, השיר מקבל טוויסט לשיר פופ-טכנו-תעשייתי עם הפקה יוצרת מתח. בגשר יש שימוש במלודיות פולקלוריסטיות. הפזמון כבר נותן הרגשה של מוזיקה ימי ביניימית ולאחר מכן שוב מוזיקה תעשייתית. זה נורא יומרני, וגם לא כזה כיפי להאזנה. ההפקה עמוסה לעייפה והשיר לא החליט מה הוא רוצה להיות. 2/5."
בהופעה החיה: זה השיר הגרוע של הערב ושל הקדם כולו לדעתי. הוא לובש אאוטפיט בשחור ואפור. עמו על הבמה ארבעה רקדנים בגופיות שחורות. הם רוקדים סביבו, כולם עם פנים כעוסות. הוידאוארט בירוק. האווירה היא דיסוטופית, וזו יופי של ההעמדה, אבל השיר פשוט לא טוב. לקראת סוף השיר, הבמה נצבעת בכתום.
להלן דירוגי לשירי חצי הגמר, המתעדכן לאחר ההופעות:
- Margarida Campelo – Eu sei que o amor
- Josh – Tristeza
- Bluay – Ninguém
- Capital da Bulgária – Lisboa
- Marco Rodrigues – A minha casa
- Rita Sampaio – Voltas
- Du Nothin – Sobre nós
- Jéssica Pina – Calafrio
- Xico Gaiato – Ai senhor!
- Peculiar – Adamastor
בעודנו ממתינים לתוצאות, ראיונות עם המתמודדים בגרין רום. אחרי זמן רב, הופעת ביניים של Fogo Fogo עם "Umbadá".
ולאחר מכן, עוד ראיונות ואכילת ראשים.
ולתוצאות. חמשת המעפילים הראשונים לגמר הם:
- Jéssica Pina
- Josh
- Marco Rodrigues
- Bluay
- Margarida Campelo
לאחר מכן, סרטון על מסעה של Iolanda לאירוויזיון 2024:
בסיבוב השני של ההצבעה עולה לגמר:
- Peculiar
במוצ"ש – חצי הגמר השני. בינתיים ניתן לצפות בחצי הגמר הראשון כאן.
המדריך לאירוויזיון 