פורטוגל ממשיכה במסע לבחירת השיר שייצג אותה בבאזל. הליך הבחירה הוא התחרות המסורתית, Festival da Canção, שזו הפעם ה-58(!) בה היא מתקיימת. כמו תמיד, מדובר בקדם מאד שונה, עם הרבה צלילי ג'אז ובוסה נובה, ופחות נוכחות של מוזיקת פופ מסחרית. סה"כ יתמודדו 20 שירים בתחרות, 10 בכל חצי גמר. שישה שירים יעפילו מכל חצי גמר לגמר, שייערך ב-8/03, בהצבעה משותפת של הקהל והשופטים.
המנחות הן Sónia Araújo, מנחת טלוויזיה, מנחת טלוויזיה, שהנחתה את קדם 2001 ואחד מחצאי הגמר של קדמים 2017-2024, ו-Tânia Ribas de Oliveira, , מנחת טלוויזיה, אשר הנחתה את אחד מחצאי הגמר של הקדם בשש השנים האחרונות.
הערב נפתח בהצגת המתמודדים. המנחות עולות לבמה ונושאות דברים. בגרין רום יראיין את המתמודדים Alexandre Guimarães. התחרות מתחילה!
A Cantadeira – Responso à mulher – בסקירת השירים כתבתי: "השיר מתחיל בשירת פולקלור אקפלה. לאחר מכן נכנסים תופים ידניים. לאחר מכן כלים אקוסטיים נוספים. ההרגשה אותנטית, חמה ומקומית. אחרי הפזמון, נכנס משהו שנשמע כמו חמת חלילים (מסתבר שזה נקרא Gaita de fole). קולות הרקע מצטרפים בבית הבא וגם העיבוד מתעבה. שיר מיוחד, עם רפרנס למוזיקת ימי הביניים. השיר מחובר למסורת ולשורשים הפורטוגלים. 3/5."
בהופעה החיה: היא לובשת שמלה אדומה קצרה ומתופפת בתוף יד מרובע. הצבעים משתנים משחור ולבן לצבעוני. עמה על הבמה מתופפת וארבע זמרות ליווי בשחור עם תופי יד זהים. הזמרת פוסעת קדימה עם ה-Gaita de fole. הביצוע מאד רגשי וכולל חיבור עמוק למסורת מוזיקה פורטוגלית. בוידאוארט אישה מבוגרת מנגנת תחילה על התוף, ועושה פעולות שונות, שלא את כולן קלטתי.
Tota – Á-tê-xis – בסקירת השירים כתבתי: "השיר נפתח בצליל מיתר (צ'לו). קולות הרקע כמו סופרים מספרים, ורק אז נכנס הזמר בקולו הילדותי מעט. ההפקה משלבת בין האקוסטי לאלקטרוני. בגשר היא רק אקוסטית, כאשר קולות הרקע תופסים חלק מרכזי בשיר. המלודיה בפזמון מלודית באופן מפתיע, לעומת שירי אינדי אחרים, שנורא מתיימרים להעביר סוג של "איכות" ו"אמנות" ומוותרים על הלחן. שיר מיוחד מהבחינה הזו ולא שגרתי. הליריקה מפוארת, ההפקה מצוינת והמלודיה מרהיבה. השיר עוסק בנושאים של טכנולוגיה, זהות ודור המידע. הוא מתאר את הקונפליקטים והקשיים שמלווים את התהליך של למידה וגדילה בעידן דיגיטלי, כשהמכונות והאלגוריתמים משפיעים על החיים והתחושות האנושיות. 4/5."
בהופעה החיה: הוא לובש איפור לבן ועיניו מודגשות בשחור. הוא לובש אאוטפיט זהב מכוער ולא ברור. יש שימוש נכבד במימיקה, כאילו אנחנו בתיאטרון. למה האנשים האלה לא מבינים שהם צריכים בסוף להתחבר רגשית עם הצופעה. אנשים עם חליפות וכובעים רצים מאחוריו, לבסוף הם פשוט נעמדים ללא ניע. הוא אוחז במיקרופון ומולו מן פודיום לא ברור. הצבע האדום שוטף את הבמה. הביצוע הווקאלי מצוין, אבל זה קרינג'י לצפייה.
Bombazine – Apago tudo – בסקירת השירים כתבתי: "השיר במקצב פופ-Fאנקי והשפעות דיסקו סבנטיזיות. אחרי אינטרו שבונה את ההוק בשיר, נכנס הסולן בשירה, ולאחר מכן מצטרפים אליו חברי הרכב נוספים. אלו שרים ביחד בגשר עד לפזמון השמח, הרקיד והFאנקי. זה לא פורח, אלא יותר חלומי ומרענן. המלודיה מרגישה מקורית והאווירה קלילה. יש שימוש בסינתיסייזרים, חצוצרות ואווירה אינטנסיבית שמשתלבת היטב עם הקולות של הלהקה. חמוד, אך לא קומפטטיבי. 3/5."
בהופעה החיה: חברי ההרכב בחליפות בכתום וצהוב. מאחוריהם אורות חמים, שמופיעים בוידאוארט כמו תנורים קטנים. בפזמון הם משנים צבעם לסגול. ההרגשה היא של להיט סבנטיזי Fאנקי ומגניב, וההופעה בהתאם. זה חמוד מאד, והסולן חתיך, אז בכלל. זה באמת חצי הגמר היותר חזק לדעתי.
Emmy Curl – Rapsódia da paz – בסקירת השירים כתבתי: "השיר נפתח בשירת אקפלה של הזמרת, קולות משוכפלים, ואז צלילים דרמטיים כמו מתוך סרט ישן על "לורנס איש ערב". האווירה היא פולקלוריסטית והעיבוד כולל אלמנטים אקוסטיים ומרגיש עירום, במובן הטוב של המילה, ושבטי. הסגנון משלב את המסורת הפורטוגלית עם שירה אורבנית מודרנית, כולל ראפ. המבנה לא שגרתי וכולל שילוב של הרבה סגנונות וצלילים. זה כמעט כמו מחזמר או מופע סוער. קצת יומרני ובעיקר מאד לא קליט. 3/5."
בהופעה החיה: השיר הכי פחות חביב עליי בליינאפ הערב. היא לובשת חצאית לבמה ארוכה ועליונית תואמת. עמה שתי רקדניות בלבן, שנראות כמו קבלת פנים בחופה. יש לה קול יפה והיא מבצעת את השיר הזה טוב, אבל זה מבולגן מידי לטעמי, ממש מבולגן. לקראת סוף ההופעה, עמודי הוידאוארט נדלקים בכחול והנוכחות על הבמה מוארות באורות זהב.
Inês Marques Lucas – Quantos queres – בסקירת השירים כתבתי: "זה סוג של פופ אקספרימנטלי, המשלב בין האקוסטי לאלקטרוני העדין. איכות ההפקה גבוהה וקולה של המבצע חם ומזמין. זה לא מאד קומפטטיבי, אבל אפשר לחוש בחיבור של הזמרת לשיר שכתבה. המלודיה מידטמפואית והפזמון עדין, אבל יש בו משהו שמח. כלי ההקשה האלקטרוניים בולטים מאד בהפקת השיר. 3/5."
בהופעה החיה: היא לובשת שמלה כתומה גדולה, ושיערה מסורק לצד ולאחור. השמלה מתפרקת לחבורת רקדנים בכחול, אשר לוקחים עמם את הבד והיא נותרת בחליפה כתומה גברית. לאורך כל ההופעה היא עומדת על פלטפורמה קטנה ולא זזה. סביבה הרקדנים תורמים לדינמיות של הנאבמר. היא נעה עמם ככל שהיא יכולה. ההופעה בסדר, לא פורצת דרך בשום צורה, אבל גם לא הורסת את השיר. בסוף, השיר מורידה את החלק העליון ונשארת עם חולצה צמודה בכתום-חיוור ונוצץ.
אחרי ראיונות בגרין רום, של המתמודדים שהופיעו, ממשיכים בתחרות:
Fernando Daniel – Medo – בסקירת השירים כתבתי: "השיר הוא בלדת סינגר-סונגרייטר שקטה ועדינה, בה הזמר עולה לפלצטים כדי להדגיש ולהעביר רגש למאזין. בגשר נכנס פסנתר. הפזמון קליט ורגשני, תחילה מושר על רקע גיטרה, ואחר כך נכנסים שאר הכלים וסחופים את המאזין לסערת הרגשות. לזמר קול חזק, אך הוא שומר עליו בשיר הזה. מוזיקלית, אין כאן משהו חדש, הן מבחינת המלודיה, וההפקה והן מבחינת הליריקה. 3/5."
בהופעה החיה: אחד הכוכבים הגדולים בליינאפ השנה. הוא גם זוכה לתשואות יפות. את ההופעה הוא מתחיל על שולחן עבודה קטן בין שני קירות. מנורה קטנה מאירה את השולחן בעודו כותב. הוא לובש חליפת ג'ינס דהויה ומחזיק בחיקו גיטרה, בה הוא מתחיל לנגן בפסנתר. הוא שר מהנשמה ועם הרבה כוונה, רק חבל שהשיר לא חזק יותר ומקורי יותר. הקירות מוארים בצבעים שונים והוא פוסע קדימה, מסתובב סביב השולחן ונעמד על הכיסא. לבסוף, הוא יוצא מהחדר אל מרכז הבמה ואז עובר אל במה קטנה יותר, כאשר סביבו ארבעה נגנים. האורות מהבהבים בלבן, בעודו פוסע בחזרה אל מרכז הבמה.
Luca Argel feat. Pri Azevedo – Quem foi? – בסקירת השירים כתבתי: "אחד מכותבי השיר הוא המבצע Luca Argel. השיר נפתח בנגינת אקורדיון. הזמר נכנס בקולו החם והבוגר והשיר מתנהל לו בעצלתיים. גם שיר זה מושפע מאד מהסגנון הברזילאי. יש שימוש בגיטרה אקוסטית, הקצב רך וזורם, והמלודיה מלודית ומורכבת. השיר לא תחרותי במיוחד, אבל מאד מרגיע ונעים להאזנה. 3/5."
בהופעה החיה: הוא בחליפת חתן לבנה. היא בחליפת מכנסיים תואמת, מנגנת באקורדיון. הם מתחילים את השיר גב אל גב. הוידאוארט מראה חוטי תיל צהובים באנימציה. זה שיר עם מלודיה מתוקה והוא שר אותו עם הרבה חן. חוטי התיל משתנים לכוכבים לבנים לקראץ סוף השיר.
Napa – Deslocado – בסקירת השירים כתבתי: "השיר נכתב על ידי חברי ההרכב. בלדת פופ מלודית, אשר לאחר הפזמון הראשון מקבלת מקצב קצת יותר רוקיסטי, אבל לא כזה כאסחיסטי, אלא כזה שמזכיר את להקות הרוק של שנות השישים, כמו ה-Beach Boys ו-The Beatles. ההפקה כוללת כלים חיים. הקול של הזמר לא מיוחד. השיר מדבר על זהות, געגוע וכמיהה למקום. המלודיה קצת חסרת כוח, אבל עדיין שיר סבבה לגמרי באווירה נוסטלגית. 3/5."
בהופעה החיה: חברי הלהקה לובשים אאוטפיטים שונים בהדפסים שונים בצבעים חמים של כתום, ירוק, לבן וחום. הוידאוארט מציג תאורה כחולה על העמודים, ולאחר מכן כתומה. בשלב מסוים הוא מראה דמויות צועדות באיטיות. גם השיר עצמו מתפתח באיטיות ונדמה שהוא חסר אספירציות להמשך. האווירה היא של ג'אם של ההרכב, לא נראה שהם באו להתחרות כל כך, וחבל, כי זה שיר חמוד. מסתבר כי הם פייבוריטים גדולים, ולא פחות מפורסמים מ-Fernando Daniel.
Diana Vilarinho – Cotovia – בסקירת השירים כתבתי: "השיר נפתח בנגינת גיטרה או כלי מיתר אחר. השיר מבוסס על מוזיקה מסורתית פורטוגזית שאינה פאדו, אלא שואבת השראה מסגנונות עממיים אחרים. יש השפעות של המוזיקה הפולקלוריסטית "Rancho folclórico". לזמרת קול עמוק כיאה למסורת הפורטוגלית והעיבוד כולל כלים חיים ועשיר מאד מוזיקלית. השיר משלב כלי נגינה פורטוגזיים מסורתיים, ייתכן גיטרות קלאסיות, כלי הקשה טבעיים, והתפתחות שירה שמזכירה מקהלות עממיות. שירתה של הזמרת חזקה ומלאת רגש. השירה כוללת קווים מלודיים ארוכים עם אלמנטים דרמטיים. השיר עוסק בזכויות נשים ומבקש להיות "קול עבור מי שלא יכולות לדבר". נושא השיר שאוב מהצהרה של מריל סטריפ על מצב הנשים באפגניסטן, ומתאר מסר אוניברסלי על חופש וקול נשי. השימוש בציפורים כמו "קוטוביה" (Lark – עפרוני) כסמל לתחילתו של יום חדש, ולמולו "Mocho" (ינשוף) כמייצג החשיכה, מוסיף עומק מטאפורי לשיר. 3/5."
בהופעה החיה: היא לובשת שמלה לבנה ישרה ויפה, מוקפדת מאד. הוא מתחילה את ההופעה בפרופיל למצלמות ואז מסתובבת. עמה על הבמה ארבע רקדניות/זמרות ליווי בשחור. יש לה קול אדיר והיא מבצעת את השיר מהבטן ועם הרבה נשמה. היא עומדת על בימה עגולה קטנה והמצלמה נעה בין קלוזאפים ללונג שוטס. זה נשמע ונראה נהדר ועולה אצלי ל-4/5. הרגש נע בין מיתרי קולה כמו דם בעורקים. מהמם.
Henka – I Wanna Destroy U – בסקירת השירים כתבתי: "השיר נפתח בלחישת כותרת השיר, ואז נכנסות גיטרות דיסטורשן חזקות. זה השיר היחידי בקדם שהוא באנגלית מלאה. הזמרת שרה בקול לחשני ואז צורחת בגשר את נשמתה. הפזמון הוא שוב מלודי וגם שירתה של הזמרת הופכת רגילה, כמו כל כוכבת פופ-רוק. זה מטאל עם השפעות פופ או רוק אלטרנטיבי. המוזיקה משלבת קטעים אינטנסיביים עם שירה עוצמתית, כולל סקרימינג. השיר בעל מבנה משתנה ושינויי קצב, מה שהופך אותו לבלתי צפוי. זה לא הסגנון שלי בכלל, אבל מדובר באחד הפייבוריטים לזכייה בקדם ולנסיעה לבאזל. 3/5."
בהופעה החיה: הנה למשל מישהי שאסור לה להגיע לאירוויזיון, והמבין יבין. ההופעה מתחילה באורות ירוקים מרצדים. היא כורעת על הבמה לבושה בגדי עור. עמה שתי רקדניות בבגדי עור קצת יותר חושפניים. בפזמון האורות מתחלפים מירוק לאדום. יש לה קול מעצבן, ואולי עדיף שתתמקד בסקרימינג, שם היא נשמעת יותר חזקה.
להלן דירוגי לשירי חצי הגמר, המתעדכן לאחר ההופעות:
- Diana Vilarinho – Cotovia
- Tota – Á-tê-xis
- A Cantadeira – Responso à mulher
- Inês Marques Lucas – Quantos queres
- Napa – Deslocado
- Luca Argel feat. Pri Azevedo – Quem foi?
- Bombazine – Apago tudo
- Fernando Daniel – Medo
- Henka – I Wanna Destroy U
- Emmy Curl – Rapsódia da paz
בעודנו ממתינים לתוצאות, ראיונות עם המתמודדים בגרין רום. אחרי זמן רב, סרטון על הפסטיבל של 1975:
הופעת ביניים המוקדשת לפסטיבל של 1975:
ולאחר מכן, עוד ראיונות ואכילת ראשים. מסתבר כי ההפקה הראתה מספר לא נכון להצבעה עבור שיר מסוים… התקלה מאז סודרה.
ולתוצאות. חמשת המעפילים הראשונים לגמר הם:
- Napa
- Diana Vilarinho
- Fernando Daniel
- Bombazine
- Emmy Curl
לאחר מכן, המסע של נציגת פורטוגל לאירוויזיון ג'וניור 2024, Victoria Nicole:
בסיבוב השני של ההצבעה עולה לגמר:
- Henka
במוצ"ש – הגמר. בינתיים ניתן לצפות בחצי הגמר השני כאן.
המדריך לאירוויזיון 