ברוכים הבאים לקדם של סן מרינו. למרות הכשלון בשלוש השנים האחרונות האחרונות, הם דבקים בפורמט, שקצת מתגמש ומשתנה תוך כדי תנועה. מי ימשיך את דרכם של Megara? אחרי שלבים מקדימים מתישים, 17 שירים ואמנים העפילו לגמר הקדם עצמו. ההצבעה היא של חבר שופטים בלבד.

המנחה נכנסת לבמה ונושאת דברים. אחרי הפסקת פרסומות, מצטרף אליה מנחה שותף. הם מקדמים את בואו של Al Bano, שמבצע שיר, ואז עוד שיר.

התחרות מתחילה.

The Rumpled – You Get Me So High – בסטודיו: שיר רוק טיפוסי, שמושר על ידי זמר, שאין לו מושג איך לרקוד, אבל לפחות הוא יודע לשיר. אחרי הפזמון, יש נגינת כינור מהירה. ההפקה כולה נשענת על כלים חשמליים ואקוסטיים, והכינור נותן לשיר את ההוק המרכזי שלו. זה לא שיר חזק במיוחד, די סתמי ועובר ליד האוזן, אבל זה בדיוק מה שבסן מרינו בחרו לייצג אותם לפני שנתיים, אז לכו תדעו מה הם יעשו הפעם. 3/5.
בהופעה החיה: הסולן לבוש בוסט שחור ומכנסיים אדומות ולעיניו איפור שחור. הוא קופץ מצד לצד ועדיין לא יודע לרקוד. שאר חברי ההרכב בשחור ובורדו/אדום. פתיחה טובה ואנרגטית יחסית לערב. כותרת השיר מופיעה באדום ולבן בוידאוארט.

Angy Sciacqua – I – הזמרת מכותבי השיר. כתבה והתמודדה בקדם הלוקסמבורגי ב-2024 בצמד Angy and Rafa Ela עם השיר "Drop", שסיים במקום החמישי. כותב נוסף הוא Martin Kleveland, שגם היה מכותבי השיר בקדם הלוקסמבורגי אשתקד. ב-2014 בקדם הנורבגי היה מכותבי "Best Friend's Boyfriend" של Hilda and Thea Leora, שלא העפילו מטרום הגמר הראשון.
בסטודיו: השיר מתחיל בצלילים דרמטיים, וממשיך כאילו היה בלדת ג'יימס בונד. צלילי כלי נשיפה ברקע, תופים דרמטיים ושאר חוקי הז'אנר. הפזמון תופס קצב והוא כבר אירופופ, שכולל קצת עליה לגבוהים. נדמה שחייבים קטע אופראי או קטע סופרן כדי למכור שיר אירוויזיון בימנו. אציין לזכות השיר שמדובר במלודיה מהודקת ומגובשת, מלווה בעיבוד קצת נדוש, אך אפקטיבי. בסוף השיר יש מודולציה מתבקשת. 3/5.
בהופעה החיה: היא עולה בשמלה שחורה עם עליוני חצי שקופה. עמה על הבמה ארבעה רקדנים בשחור. היא נשמעת בסדר בלייב, אבל קצת צווחנית בפזמון. את הבמה והקהל שוטפים אורות ירוקים. זה ממשיך צווחני ככל שהשיר מתקדם. ב-C part הרקדן קורע ממנה את השמלה והיא נשארת עם חליפת מכנסיים נוצצת.

Haymara – Tómame las manos – בטרום הגמר: בלדת פופ-רוק-קאנטרי באיטלקית עם קצת ספרדית. המלודיה של השיר נימוחה וזורמת, וקולה של הזמרת חם ומלטף. הפקת השיר חשמלית, ולא כוללת אמצעים אלקטרוניים בכלל. ב-C part השיר צובר מתח לקראת הדקה האחרונה. אני מודה שזה חביב, אבל קצת שמרני ולא פורץ גבולות מוזיקליים. לא יודע אם אזכור את השיר אחרי שיסתיים. 3/5.
בהופעה החיה: היא עולה בשמלה בלבן פנינה נוצץ. עמה על הבמה שני רקדנים. הם נוגעים בה ועוברים לרקוד זה עם זו. ההופעה הווקאלית קצת חיוורת ואנונימית. המצלמה מסתובבת סביבה, אבל היא נותרת אדישה.

CRL – Juliet – בין כותבי השיר ניתן למצוא את Adriana Pupavac ו-Andreas Björkman שבקדם הליטאי ב-2018 היו מכותבי "Real" של Silvija Pankūnaitė, שסיים במקום ה-12 בטרום הגמר הרביעי ולא המשיך בתחרות. בקדם הקרואטי ב-2019 היו מכותבי "Redemption" של Ema Gagro, שסיים במקום החמישי. בקדם הקרואטי ב-2022 היו מכותבי שני שירים: "Here for Love" של Bernarda, שסיים במקום הרביעי, ו-"In the Darkness" של ToMa, שסיים במקום השביעי. היו השנה בקדם הסרבי מכותבי "Ne mogu" של Igor Simić, שסיים במקום ה-12 בחצי הגמר הראשון ולא העפיל לגמר הקדם. Pupavac הייתה גם בקדם הליטאי ב-2024 הייתה מכותבי "Walk Through Fire" של Queens of Roses, שסיים במקום העשירי והאחרון בגמר הקדם. בקדם הקרואטי ב-2021 הייתה מכותבי "Ocean of Love" של ToMa, שסיים במקום השישי.
כותב נוסף הוא Boris René, שבמלודיפסטיבלן 2016 כתב והתמודד עם "Put Your Love on Me", שסיים במקום העשירי.
כותב נוסף הוא David Lindgren, שהנחה את המלודיפסטיבן בעבר ואף התמודד בו.
כותב נוסף הוא Kalle Persson, בקדם הקרואטי ב-2019 היה מכותבי "Redemption" של Ema Gagro, שסיים במקום החמישי. בקדם הקרואטי ב-2021 היה מכותבי "Ocean of Love" של ToMa, שסיים במקום השישי.
בסטודיו: באבגלגאם פופ אירופופי ונוסטלגי, המבוצע בין להקת בנים מתבגרת. זה זורק אותי ישר לסוף הניינטיז, עת להקות הבנים והבנות היו הדבר הכי חם. השיר עצמו רטרואי, לא פורץ גבולות, ונשמע כמו משהו שלא התקבל למלודיפסטיבלן והוחלט לשלוח אותו במקום זה לסן מרינו. האם נקבל עוד אקט שבדי על הבמה בבאזל? יש הרבה שירים כבר עם כותבים שבדים, אז מה זה עוד כמה פרפורמרים שבדיים? 3/5.
בהופעה החיה: להקת בנים מזדקנת בהופעה קיטשית. זה מאד ניינטיזי וההופעה הווקאלית לוחצת עד מאד. עם זאת, זה מדויק ווקאלית.

המנחים מזמינים את Cristiano Malgioglio והם משוחחים עמו ארוכות.

Elasi – Lorella – שם הבמה של Elisa Massara, מכותבות השיר.
בסטודיו: טכנו-פופ, המשלב צרפתית עם איטלקית, ומזכיר את להיטי המועדונים הצרפתיים של תחילת האלפיימז בשילוב איטלקו-דיסקו. מאד דקדנטי, מאד אירופאי, קליט וזורק לרחבת הריקודים. אני לא מאמין שיש להם אומץ או ביצים לשלוח משהו כזה, אבל זה שיר מגניב למדי בהפקה מגניבה ולא יומרנית. 3/5.
בהופעה החיה: היא באאוטפיט ורוד נוצץ, מלווה על ידי שתי מלכות דראג בשחור וכסף. זו הופעה עצלה ונפלאה והיא נראית חסרת אנרגיית חיים מכל סוג.

Besa – Tiki – נציגת אלבניה לאירוויזיון 2024 עם השיר "Titan", שסיים במקום ה-15 בחצי הגמר השני ולא העפיל לגמר. השתתפה ב-FIK, הקדם האלבני, ב-2008 עם "Ajer", שסיים במקום הרביעי. השתתפה בקדם הרומני ב-2009 עם "Nothing Gonna Change", שלא העפיל מחצי הגמר השני של הקדם. הייתה אמורה להשתתף ב-FIK 2009 עם "Kalorësi i dashurisë", אך פרשה. ב-FIK 2010 התמודדה עם "E bukura dhe bisha", שסיים במקום התשיעי.
אחד מכותבי השיר הוא Serban Cazan, שבקדם המולדובי ב-2017 היה מכותבי "Călător" של Boris Covali, שפרש מהתחרות. בקדם הרומני ב-2018 היה מכותבי "Bună de iubit" של Feli, שסיים במקום השלישי.
בסטודיו: צלילים אתניים פותחים את השיר. הזמרת נכנסת, בקולה המוכר, במה שנשמע כמו פופ-RnB סתמי למדי. הפזמון הוא אתנו-פופ רפטטיבי מאד, ולאחר מכן יש לופ מוזיקלי אתני בהפקת אלקטרופופ. המלודיה חלשה למדי, וזה נשמע כמו הרבה להיטים ים-תיכוניים, שלמדנו להכיר ב-25 השנים האחרונות. אין שום דבר שיגרום לשיר לבלוט, גם לא העיבוד הכבד. 2/5.
בהופעה החיה: היא לובשת שמלה כחולה קצרה ונוצצת. עמה על הבמה ארבעה רקדנים ורקדניות בלבן. היא חובטת בישבן של אחד הרקדנים ונשמעת גרונית ובהמתית מאי פעם. ההופעה גרועה ומזומבלת.

Silvia Salemi – Coralli – כתבה והתמודדה בסנרמו 1997 עם "A casa di Luca", שסיים במקום הרביעי.
בסטודיו: השיר לא זמין עדיין בגרסת הסטודיו.
בהופעה החיה: היא לובשת שמלה שחורה ארוכה. מדובר בבלדה עד מיטדמפו אלקטרופופ, אשר פורצת בפזמון פופ-האוס. זה חביב, אך הפזמון מעט וחלש והשיר לא נשמע כמו משהו שלא שמענו כבר בעבר. ווקאלית היא נשמעת טוב מאד. היא לבדה על הבמה, השטופה אורות כחולים. 3/5.

Giacomo Voli – Ave Maria – הזמר בין כותבי השיר. כותב נוסף הוא Luca Sala, שהיה בסנרמו 2012 בין כותבי "Non è l'inferno" של Emma Marrone, שסיים במקום הראשון.
בסטודיו: בלדת פסנתר קיטשית עם מילים דביקות והגשה אובר-דרמטית. בגשר, נכנסת גיטרה חשמלית ויש כמה מילים באיטלקית. זה כה דרמטי ולא רלבנטי למוזיקה של ימינו. למעשה, אני לא חושב שהיה מתישהו שמוזיקה כזו הייתה רלבנטית אי פעם בעולם האמיתי. 1/5.
בהופעה החיה: הוא עולה בחליפה אפורה עם חוטים שחורים מתחת במקום חולצה. עמו ארבעה זמרי ליווי בחליפות הצלה אדומות מתנפחות. אחרי הפזמון הראשון, נכנסת כנרית בשמלה כסופה נוצצת. זה נורא קיטשי וגרנדיוזי.

Teslenko – Storm – שם הבמה של Oleksandr Teslenko. היה ברשימת המועמדים לקדם האוקראיני ב-2024, אך לא התקבל לקדם. היה מועמד להתמודד בקדם האוקראיני גם השנה, אך פרש. מכותבי השיר
בסטודיו: אלקטרופופ במבטא אוקראיני כבד. אני יכול לדמיין את זה בקדם האוקראיני לא עושה שום דבר משמעותי. הפזמון המנוני, וכולל אפקט של מחיאות כפיים וקצב מתגבר, שמעביר לבית הבא, שהפקתו מועצמת על ידי סינתיסייזר. זה נשמע מאד מזרח אירופאי, לא משהו קומפטטיבי מספיק, מופק לעייפה ועם מלודיה סבירה, אבל לא זכירה ואנונימית למדי. ב-C part יש קטע אופראי, כבר אמרנו שאופרה זה המטבע העובר לסוחר החדש. 2/5.
בהופעה החיה: הוא לבוש בחליפה לבנה מוגזמת, כמו זו שהוא לבש בקליפ. בוידאוארט, צבעי פסטיבל סנרמו, כחול וסגול. יש לו קול גרוני מעצבן ומבטא בלתי אפשרי. מסתבר שב-C part זה הוא שנותן באופרה, וזה הקטע היחיד שהוא נשמע בו מדויק. זה מבולגן בפזמון והוא נשמע מאד לא מקצועי.

Vincenzo Capua – Sei sempre tu – כתב את שירו בעצמו.
בסטודיו: השיר נפתח בנגינת גיטרה אקוסטית, ולוקחת אותנו למחוזות הסינגר-סונגרייטרים של סוף האייטיז והניינטיז. בבית השני, נכנסים התופים וכמה אפקטים אלקטרוניים עדינים. קולו של הזמר גברי, אך חסר ייחוד. הפזמון פופי ונעים, אבל לא חורג מהמקובל בז'אנר. זה למשל משהו, שלא היה מתקבל לפסטיבל סנרמו. זה מצד אחד אמצע הדרך מידי, ומצד שני לא בעל מלודיה מרשימה מספיק. 3/5.
בהופעה החיה: הוא לובש חולצה אדומה נוצצת, ומעליה ז'קט כחול ומכנסיים תואמים. ההופעה משביעת רצון, אבל לא פורצת גבולות. בפזמון מצטרפת אליו רקדנית. הוא קצת נראה ונשמע אדיש לכל המתרחש סביבו, אבל יש לו קול טוב, הוא פשוט לא מאמץ אותו.

מופע ביניים של Senhit, נציגת 2020-1.

ממשיכים בתחרות.

Marco Carta – Solo fantasia – בסטודיו: השיר לא זמין עדיין בגרסת הסטודיו.
בהופעה החיה: הוא עולה בחולצה לבנה מכופרת פתוחה ומתחתיה גופיה לבנה. הוא מסתובב סביב הסטנד של המיקרופון. יש לו קול צרודף שיותר מתאים לשיר רוק. השיר הנוכחי הוא איטלו-דיסקו רטרואי וחמוד, עם הפקה מפעם, שמשלבת בין החשמלי לאלקטרוני. הוידאוארט מראה צבעים של שחור ולבן, ולאחר מכן שחור ואדום. זה בסדר, אבל לא יותר מזה. 3/5.

Bianca Atzei – Testacoda – מכותבי השיר. התמודדה בפסטיבל סנרמו 2015 עם "Il solo al mondo", שסיים במקום ה-14. התמודדה בפסטיבל סנרמו 2017 עם "Ora esisti solo tu", שסיים במקום התשיעי.
אחד מכותבי השיר הוא Diego Calvetti, שבסנרמו 2011 היה מכותבי "Il vento e le rose" של Patty Pravo, שהגיע לערב השלישי. בסנרמו 2016 כתב את "Il diluvio universale" של Annalisa, שסיים במקום ה-11, ובין כותבי "Blu" של Irene Fornaciari, שסיים במקום ה-16. בסנרמו 2017 היה בין כותבי "Spostato di un secondo" של Marco Masini, שסיים במקום ה-13. בסנרמו 2018 היה מכותבי "Non smettere mai di cercarmi" של Noemi, שסיים במקום ה-14. בסנרמו 2019 היה מכותבי "Un po' come la vita" של Patty Pravo feat. Briga, שסיים במקום ה-21.
כותב נוסף הוא Gianni Pollex, שבסנרמו 2015 היה מכותבי "Straordinario" של Chiara, שהודח אחרי הערב השלישי. בסנרמו 2017 היה מכותבי "Ciò che resta" של Leonardo Lamacchia, בקטגוריית האמנים הצעירים, שסיים במקום הרביעי.
כותב נוסף הוא Oscar Angiuli, שבסנרמו 2017 היה מכותבי "Tutta colpa mia" של Elodie, שסיים במקום השמיני.
בסטודיו: השיר הוא בלדת פופ, שמתחילה כבלדת פסנתר, ובהמשך מקבלת מאפיינים אלקטרוניים. הגשר בונה מתח מיסתורי באמצעות ההפקה האלקטרונית וקולה החזק של הזמרת. הפזמון המנוני ומאד סנרמואי, במונחים עכשוויים. יכולתי לראות את זה כמו כלום בפסטיבל סנרמו האחרון. למעשה, זה היה טוב מרוב השירים. להיט פופ-רוק המנוני רדיו-פרנדלי, שגם יכול לקבל הופעה ויזואלית חזקה על הבמה הגדולה. זה לא מחדש הרבה, זה פשוט שיר טוב. 3/5.
בהופעה החיה: היא עולה במחוך שחור ושמלת תחרה שקופה. בוידאוארט רקע תכלת ועליו פרחים ורודים, שאחר כך הופך לרקע שחור ופרחים תכולים. היא זזה פחות על הבמה מהפרפורמר הקודם. היא עומדת במקום ורוקדת עם הידיים, ומידי פעם מסדרת את החזייה. גם לה יש קול צרוד ויפה והיא נשמעת מדהים בלייב.

King Foo – The Edge of the World – הרכב סלובני. התמודד בקדם הסלובני ב-2017 עם "Wild Ride", שסיים במקום השביעי. התמודד בקדם 2018 עם "Žive sanje", שסיים במקום ה-14 בחצי הגמר ולא העפיל לגמר. בשני המקרים כותב השירים היה Rok Golob, סולן ההרכב. היה בקדם הסלובני ב-1997 מכותבי "Korak v dežju" של Katrina, שסיים במקום ה-13 והאחרון. היה בקדם הסלובני ב-1998 מכותבי "Ljubezen ne odhaja" של Darja Švajger, שסיים במקום השישי. בקדם הסלובני ב-2002 היה מכותבי "Ocean" של Katrinas, שסיים במקום השישי בחצי הגמר ולא העפיל לגמר. בקדם הסלובני ב-2004 היה מכותבי "Živa" של Katrinas, שסיים במקום השביעי בטרום הגמר ברביעי ולא המשיך בתחרות. בקדם הסלובני ב-2009 היה מכותבי "I Still Carry On" של Omar Naber, שסיים במקום השני. בקדם ג'וניור הסלובני ב-2015 היה מכותבי "Sonce v ogledalu" של Janina Klenovšek.
בסטודיו: השיר מתחיל כבלדת רוק עם הפקת אלקטרו אמביינטית משהו. לזמרת יש מבטא טוב וקול חרוך. בפזמון, השיר אמור להתפוצץ, אבל זה לא קורה. אולי כי הכותב השתעמם מהשיר תוך כדי שהוא כתב אותו. ככה זה נשמע. אחרי הפזמון הראשון, נכנסת הגיטרה החשמלית והתופים. זה חסר אנרגיה, ונשמע כמו משהו שתשמע במועדון באמצע הלילה. לא מעניין מספיק מוזיקלית. 2/5.
בהופעה החיה: הסולנית עולה עם של שחור והיא מכוסה בו מכף רגל ועד ראש. שאר הנגנים בלבוש אורבני פשוט. הוידאוארט מציג יער, אם הבנתי נכון, וסצינות שונות מתחלפות, המצולמות בצורה מגורענת, כשהצבע האדום שולט בהם. היא נשמעת טוב ווקאלית, אבל השיר לא מספיק טוב.

Questo e Quello – Bella balla – השיר התמודד השנה בסנרמו הצעירים והודח בשלב חצי הגמר.
בסטודיו: השיר נפתח בהפקת אלקטרופופ, בשילוב כינורות אלקטרוניים. העיבוד מקבל תפנית Fאנקית, בחסות גיטרות בס, ושירתו של הזמר בסגנון Bruno Marsי. הפזמון הופך את השיר ללהיט, שכן הוא קליט ומיידי, אבל זה בא לטעמי על חשבון האינטגרטי המוזיקלי של השיר עצמו. בהמשך יש קטע ראפ חצי כוח. 3/5.
בהופעה החיה: רקדנית בלבן פותחת את ההופעה. צמד הזמרים פוסעים למרכז הבמה. האחד לבוש בז'קט סגול ומכנסיים ירוקים רחבים. השני בז'קט מפוספס באפור-לבן ומכנסיים אפורים את סיומת ירוקה. עוד שני רקדנים מתווספים לחגיגה והפזמון כבר מרים את הערב ואת האולם, אחרי כמה שירים שפחות עשו זאת. הראפ נשמע קצת יותר טוב בלייב מאשר בסטודיו.

Pierdavide Carone – Ma vuoi sposare? – כתב את שירו בעצמו. כתב והתמודד בסנרמו 2012 עם "Nanì", שסיים במקום החמישי.
בסטודיו: בלדת סנרמו באיטלקית, שנשמעת כמו משהו שיכלנו לשמוע בפסטיבל של השנה, ולא הייתה מורמת גבה. הזמר שר את המילים, שרצות לפני המלודיה והעיבוד, המבוסס כולו על נגינת פסנתר. הקול של הזמר צרוד ורגשני. הפזמון מוגש לנו עם הרבה מלודיה זורמת, שמובילה את השיר מלהיט רדיו-פרנדלי למשהו שיכול להיות להיט אצטדיונים. בהמשך השיר, הכינורות וכלי המיתר מעצמים ומעצימים את הדרמה. מצד שני, אני כן יכול להבין איך שיר כזה הולך לאיבוד. 3/5.
בהופעה החיה: הוא לובש חליפת שלושה חלקים לבנה. את הבמה שוטפים אורות לבנים. יש לו קול ורסטילי, והוא בין העדין לצרוד והחרוך. מהשירים היפים של הערב, שלצערנו שום דבר לא יקרה איתם. עם זאת, אני יכול להבין למה הצופה הממוצע יאבד בזה עניין אחרי דקה וחצי. בסך הכל מדובר בזמר מצוין עם שיר טוב, אבל אולי לא מספיק קומפטטיבי.

Gabry Ponte – Tutta l'Italia – בין הכותבים המבצע הווקאלי של השיר, Andrea Bonomo. היה בסנרמו 2015 מכותבי "Fatti avanti amore" של Nek, שסיים במקום השני ושל "Ritornerai" של Chanty משלב האמנים החדשים. היה בסנרמו 2018 מכותבי "Così sbagliato" של Le Vibrazioni, שסיים במקום ה-11. היה בסנרמו 2020 מכותבי "Voglio parlarti adesso" של Paolo Jannacci, שסיים במקום ה-16. היה בסנרמו 2021 מכותבי "E invece sì" של Bugo, שסיים במקום ה-24. היה בסנרמו 2022 מכותבי "Dove si balla" של Dargen D'Amico, שסיים במקום התשיעי. היה בסנרמו 2024 מכותבי "Stronza" של Vale LP, בקטגוריית האמנים החדשים.
כותב נוסף הוא Edwyn Roberts, שבסנרמו 2019 היה מכותבי "L'ultimo ostacolo" של Paola Turci, שסיים במקום ה-16. בסנרמו 2020 היה מכותבי "Fai rumore" של Diodato, שסיים במקום הראשון. היה בסנרמו 2022 מכותבי "Dove si balla" של Dargen D'Amico, שסיים במקום התשיעי. היה בסנרמו 2024 מכותבי Dargen D'Amico "Onda alta", שסיים במקום ה-20.
בסטודיו: שיר הנושא הרשמי של פסטיבל סנרמו 2025. השיר נפתח במוזיקת ימי-ביניימית משהו. לאחר מכן, נכנס הזמר בקולו האדיש, על רקע הפקת אלקטרופופ קלילה. המתח נבנה, הגשר כולל אצבע צרידה, ואז מגיע הפזמון ההמנוני והמרים. זה לגמרי להיט אצטדיוני, שיר sing-along, או שיר אוהדי כדורגל. אם זה יגיע לאירוויזיון מטעם סן מרינו ויסיים גבוה מאיטליה בגמר, זה יהיה נפלא. אחלה שיר, מרים, מסיבתי, קליט ומיידי. 3/5.
בהופעה החיה: הוא זוכה לתשואות רמות. האם יש משהו שיכול לנצח את זה? השיר הזה הוא כבר להיט. ככל שאני רואה, אין זמר על הבמה בזמן ההופעה, כלומר ההופעה כולה בפלייבק! חוץ מהדיג'יי עומד על הבמה נגן תוף יד, שתי רקדניות ושני זמרי ליווי עם מסכות. זה באמת תקדים הזוי. בוידאוארט צבעי דגל איטליה וכותרת השיר בלבן.

Luisa Corna – Il giorno giusto – הזמרת מכותבי השיר. כותב נוסף הוא Lorenzo Cilembrini, שבסנרמו 2019 היה מכותבי "I ragazzi stanno bene" של Negrita, שסיים במקום ה-20.
בסטודיו: השיר נפתח בכינורות עצובים, ואז הזמרת נכנסת בקולה העדין, קול מלא ניסיון חיים. בבית השני נכנסת הפקה אלקטרונית עדינה ומכונת תופים, מתחלפת בקלידים, ואז מגיע הפזמון, המבוסס על נגינת גיטרה חשמלית. זה מאד אמצע הדרך מבחינה מוזיקלית, ולא נושא עמו איזושהי בשורה חדשה. זה סביר מוזיקלית, אך לא מעבר לזה. 3/5.
בהופעה החיה: היא לובשת שמלת מחוך שחורה ארוכה וז'קט ורוד שזרוק על זרועותיה. לצווארה תכשיט ענק. עמה על הבמה 4 רקדניות בלבוש מינימלי וכנרת. שומעים את הניסיון בקולה, אבל מוזיקלית זה לא מתקדם לשום מקום מדהים. זה עדיין רק סביר.

המנחה מקריא איזה קטע. התחרות ממשיכה.

Boosta – BTW – בסטודיו: השיר לא זמין עדיין בגרסת הסטודיו.
בהופעה החיה: הוא יושב ומנגן על פסנתר פתוח, תוך שהוא מתעסק בפנים הפסנתר ומפיק צלילים. זה נראה כמשהו אקספרימנטלי. הדמות שלו נראית בוידאוארט עושה תנועות. הוא לובש חולצה, מכנסיים ועניבה שחורים. הוא מנגן בפסנתר אינטרו ארוך מאד, שמתחיל קודר ועובר לשמח ורקיד. נדמה שלשיר אין מילים בכלל, מה שאסור לפי חוקי האירוויזיון, אבל מילא, מדובר בקטע חמוד מאד, מוזיקלי מאד ומקורי. 3/5.

Paco – Until the End – בטרום הגמר: בלדה עד מידטמפו פופ עם בתים בראפ ופזמון באנגלית, שהוא הפתעה רעה מאד. המבטא שלו לא עובר, ואני בטוח שהמילים של השיר מביכות, אם רק הייתי מבין אותן. החלק של הראפ הוא החלק החזק של השיר, אבל כבר שמענו הרבה שירים כאלה, אז מבחינתי זה לא מספיק. 2/5.
בהופעה החיה: ועכשיו לשניים מהשירים הגרועים של הערב. הוא לובש חולצה שחורה ומכנסיים בצבע בורדו. עמו רקדן ושלוש רקדניות במכנסיים בורדו וחולצות לבנות קצרות על חולצות שחורות ארוכות. כמו שזה היה לא טוב בטרום הגמר, זה גם לא טוב עכשיו. הוא טוב בקטעים באיטלקים, אבל הפזמון באנגלית מביך לשמיעה.

Taoma – NPC – בסטודיו: היה לנו כבר שיר בשם הזה בקדם הקרואטי… השיר הנוכחי מתחיל בנגינת פסנתר ובשירתו הרצינית להחריד של הזמר. לאחר מכן, השיר מקבל תפנית עם עיבוד סינתפופ מתכתי ושינוי ז'אנר שלם. זה נשמע כמו פארודיה למען האמת. שיר מלא כעס, שנשמע כמו סאטירה על שירי רוק ושירי מחאה. יש לזמר קול טוב, אבל הוא חייב ללמוד למנן את הכעס. 2/5.
בהופעה החיה: שוב פעם הוא בחזה חשוף. הפעם בז'קט כסוף פתוח ומכנסיים תואמות. הוא עדיין פרפורמר נורא מקרינג', שבטוח שהוא נורא מגניב. זה סיומת די עלובה לערב מהנה למדי ומגוון.