פורטוגל בוחרת! ה-Festival da Canção, שזו הפעם ה-58 שהוא מתקיים, התקיים במוצאי שבת. מי ייצג את פורטוגל במאי?

סה"כ התמודדו 12 שירים, שהעפילו לגמר התחרות. המנחים הם Filomena Cautela, מנחת אירוויזיון 2018 ו-Vasco Palmeirim, מגיש רדיו ומנחה של רשות השידור הפורטוגלית. שניהם הנחו את גמר הקדם גם ב-2019-2024. מנחי הגרין רום הם Alexandre Guimarães ו-Catarina Maia.

הערב נפתח בהצגת הניצחון הפורטוגלי ב-2017, ואלו שבאו אחריו.

המתמודדים מוצגים, המנחים נושאים דברים והתחרות מתחילה!

Bombazine – Apago tudo – בסקירת השירים כתבתי: "השיר במקצב פופ-Fאנקי והשפעות דיסקו סבנטיזיות. אחרי אינטרו שבונה את ההוק בשיר, נכנס הסולן בשירה, ולאחר מכן מצטרפים אליו חברי הרכב נוספים. אלו שרים ביחד בגשר עד לפזמון השמח, הרקיד והFאנקי. זה לא פורח, אלא יותר חלומי ומרענן. המלודיה מרגישה מקורית והאווירה קלילה. יש שימוש בסינתיסייזרים, חצוצרות ואווירה אינטנסיבית שמשתלבת היטב עם הקולות של הלהקה. חמוד, אך לא קומפטטיבי. 3/5."
בחצי הגמר כתבתי: "חברי ההרכב בחליפות בכתום וצהוב. מאחוריהם אורות חמים, שמופיעים בוידאוארט כמו תנורים קטנים. בפזמון הם משנים צבעם לסגול. ההרגשה היא של להיט סבנטיזי Fאנקי ומגניב, וההופעה בהתאם. זה חמוד מאד, והסולן חתיך, אז בכלל. זה באמת חצי הגמר היותר חזק לדעתי."
בהופעה החיה: פתיחה כיפית וFאנקית לערב. לא שיש להם סיכוי לזכות, אבל זה שיר חמוד מאד. ההופעה טובה, יציבה, אנרגטית, אך גם אסופה מאד. הקולות של חברי ההרכב משתלבים טוב זה בזה.

Margarida Campelo – Eu sei que o amor – בסקירת השירים כתבתי: "בלדת בוסה נובה טיפוסית, שנשמעת כמו משהו שתשמעו בלאונג' של בית מלון או בר אפלולי. הפזמון כבר נכנס יותר לעולמות המוזיקה השחורה, ונשמע כמו בלדת נשמה, בליווי מקהלת גוספל. השיר כולל אלמנטים של ג'אז, מה שמקנה לו גוון ייחודי ורך. גם שיר זה לא קומפטטיבי במיוחד, אבל אם אני מעריך שהזמרת תצליח לגרוף כמה קולות בזכות קולה החם, שגורם למאזין להתחבר לשיר ולביצוע. לקראת הסוף יש אפילו מודולציה קטנה. 3/5."
בחצי הגמר כתבתי: "היא לובשת שמלה כסופה נוצצת, סטייל אייטיזי משהו. היא יושבת ומנגנת על פסנתר. יש לה קול מדהים, הוא נשמע כמו בסטודיו. לצידה ארבעה זמרי ליווי, שגם הם נותנים בראש, למרות שנשמע לי שקולות הליווי מוקלטים. זה מושלם מידי מכדי להיות אמיתי. הופעה מקסימה לשיר, שנשמע עכשיו יותר מזמין ואטרקטיבי."
בהופעה החיה: היא שינתה את השיער והאיפור, ועכשיו נראית כמו זמרת אייטיז יותר מאי פעם. איזה שיר קטן ומקסים. איזה קול חם ומרגש. איזה כיף לשמוע ולראות את זה בגמר. נכון, אין לזה שום סיכוי, אבל זה מסוג השירים שאפשר לשמוע רק בקדם הפורטוגלי, ואיזה כיף שהוא קיים.

Henka – I Wanna Destroy U – בסקירת השירים כתבתי: "השיר נפתח בלחישת כותרת השיר, ואז נכנסות גיטרות דיסטורשן חזקות. זה השיר היחידי בקדם שהוא באנגלית מלאה. הזמרת שרה בקול לחשני ואז צורחת בגשר את נשמתה. הפזמון הוא שוב מלודי וגם שירתה של הזמרת הופכת רגילה, כמו כל כוכבת פופ-רוק. זה מטאל עם השפעות פופ או רוק אלטרנטיבי. המוזיקה משלבת קטעים אינטנסיביים עם שירה עוצמתית, כולל סקרימינג. השיר בעל מבנה משתנה ושינויי קצב, מה שהופך אותו לבלתי צפוי. זה לא הסגנון שלי בכלל, אבל מדובר באחד הפייבוריטים לזכייה בקדם ולנסיעה לבאזל. 3/5."
בחצי הגמר כתבתי: "הנה למשל מישהי שאסור לה להגיע לאירוויזיון, והמבין יבין. ההופעה מתחילה באורות ירוקים מרצדים. היא כורעת על הבמה לבושה בגדי עור. עמה שתי רקדניות בבגדי עור קצת יותר חושפניים. בפזמון האורות מתחלפים מירוק לאדום. יש לה קול מעצבן, ואולי עדיף שתתמקד בסקרימינג, שם היא נשמעת יותר חזקה."
בהופעה החיה: שיר, שהיה פייבוריט ענק עם חשיפת השירים, ופשוט הלך ונמוג עם הזמן. שיר שהוא סביר, אך לא יותר, ונראה כמו ניסיון לשחזר את ההצלחה של Bambie Thug באירוויזיון 2024. אובייקטיבית, מדובר בהופעה טובה ויציבה, אם זה הקטע שלכם.

Bluay – Ninguém – בסקירת השירים כתבתי: "בלדת פסנתר. המבצע מתחיל את השיר בקריאות ואחר כך מתחיל לשיר על רקע הפסנתר העדין ונגינת גיטרה נוגה. קולו עולה גבוה ונשבר קצת, כדי לשדר גבריות פגיעה וחשופה. המלודיה מתוקה ועצובה. בפזמון נכנסת מקהלת גוספל לתמוך בקולות רקע. בבית הבא נכנסים כבר כלי מיתר ומתחברים לאווירה שבורת הלב המוצגת בשיר. בסוף השיר הוא מתחיל לדקלם את המילים. האווירה אינטימית והמסר רגשי. 3/5."
בחצי הגמר כתבתי: "הוא יושב, לובש חליפה שחורה, שצידה הימני מעוטר באבנים דמויי פנינה. על פניו משקפי שמש. צמד רקדנים עם תסמונת דאון רוקדים במרכז הבמה, לבושים באאוטפיטים בצבע בז' מפוספס. יש על הבמה גם פסנתרנית. ריבועים לבנים בוידאואארט ואורות תכולים מאירים את הבמה. יש לו קול חם עם נשמה, אבל הוא לא מהווקליסטים החביבים עליי הערב. ההופעה עצמה יפה, אסתטית ו-wholesome. נחמד מאד."
בהופעה החיה: הוא שינה אאוטפיט לחליפת שלושה חלקים בשחור עם חולצה לבנה ועניבה אדומה. שאר ההופעה זהה לזו של חצי הגמר. הוא עוצם עיניים ומחייך, שזה קצת מרחיק את הצופה לדעתי. הופעה מבוימת יפה, אסתטית מאד ונוגעת ללב.

ראיונות בגרין רום של ארבעת המתמודדים הראשונים, והתחרות ממשיכה.

Jéssica Pina – Calafrio – בסקירת השירים כתבתי: "השיר נפתח בנגינת קלידים והזמרת נכנסת בקולה מלא הנשמה. השיר מהר מאד מקבל מקצב לאונג'י רגוע ועצל. השיר חיובי ונעים, ומעורר תחשובות של קיץ ונופש, סוג של שיר לשמוע בזמן מנוחה. עם זאת, השיר לא הכי מעניין מבחינה מוזיקלית ונדמה כי כבר שמענו המון שירים כאלה עם השפעות ברזילאיות. הם נעימים ולא מזיקים וקל להתחבר אליהם, אבל הם גם נשכחים שנייה אחרי שהשיר נגמר. 3/5."
בחצי הגמר כתבתי: "היא לובשת שמלה א-סימטרית ללא שרוולים בצבע בז'. עמה על הבמה שתי רקדניות, שנראות בדיוק כמוה, מבחינת שמלה ושיער. הן יושבות על גרם מדרגות לבן וגדול. הן פוסעות קדימה ומפזזות קצת בפזמון. זה כאילו אמנותי וקצת מעצבן. כי השיר הזה הוא הכי פשוט שיש, וצריך לתת לו הופעה אחרת. היא נשמעת נהדר, יש לה קול חם ומלטף. בסוף ההופעה היא עולה מדרגה אחת."
בהופעה החיה: ההופעה זהה לזו של חצי הגמר. אל תשאלו אותי מדוע השיר הזה בגמר, היו שירים אחרים שהיו ראויים יותר, אבל הפורטוגלים אוהבים את המקצבים הברזילאים האלה. בעיני מדובר בשיר חיוור וחסר אישיות משל עצמו. העיבוד יפהפה, צ'יל ונינוח, אבל החבילה הכללית פשוט לא עוברת לדעתי.

Marco Rodrigues – A minha casa – בסקירת השירים כתבתי: "בלדת פופ מלודית מאד, שמזכירה שירים הוליוודים משנות השלושים והארבעים, כמו גם מוזיקת דיסני. המלודיה עגולה ופריכה. הכינורות וקולו של הזמר מרטיטים את הלב, וההרגשה בגדול היא נעימה, אך קיטשית. באמצע השיר, ההפקה מעלה הילוך וגם הזמר נכנס למוד יותר דרמטי. בפזמון לאחר מכן, כבר נכנסת גיטרה פורטוגלית, שמזכירה לנו איפה אנחנו נמצאים. כינורות דרמטיים בונים את המתח עד לסיום השיר. זה סוג של גילטי פלז'ר. 3/5."
בחצי הגמר כתבתי: "הוא לובש חליפה שחורה אלגנטית. הבמה מוחשכת תחילה. הוא יושב ואוחז בסטנד מיקרופון. יש לו קול מרהיב, של זמרים של פעם, לכן לשיר הזה אין סיכוי בקדם המאד אלטרנטיבי הזה. אלומות של אור מצדדיו. בוידאוארט נוצר משולש לבן גבוה, ואז שוטפים את הבמה אורות זהובים. הוא נעמד על רגליו. הוא נותן את הלב בהופעה הזו. הופעה רומנטית לשיר רומנטי."
בהופעה החיה: בלדה קלאסית, שנשמעת כמו משהו מה-Great American Songbook. אם אתם חובבי נוסטלגיה, זה יכול להיות השיר בשבילכם. הוא זמר מדהים, ויש לו קול מלא נשמה, שגם מתאים למוזיקת פאדו.

Napa – Deslocado – בסקירת השירים כתבתי: "השיר נכתב על ידי חברי ההרכב. בלדת פופ מלודית, אשר לאחר הפזמון הראשון מקבלת מקצב קצת יותר רוקיסטי, אבל לא כזה כאסחיסטי, אלא כזה שמזכיר את להקות הרוק של שנות השישים, כמו ה-Beach Boys ו-The Beatles. ההפקה כוללת כלים חיים. הקול של הזמר לא מיוחד. השיר מדבר על זהות, געגוע וכמיהה למקום. המלודיה קצת חסרת כוח, אבל עדיין שיר סבבה לגמרי באווירה נוסטלגית. 3/5."
בחצי הגמר כתבתי: "חברי הלהקה לובשים אאוטפיטים שונים בהדפסים שונים בצבעים חמים של כתום, ירוק, לבן וחום. הוידאוארט מציג תאורה כחולה על העמודים, ולאחר מכן כתומה. בשלב מסוים הוא מראה דמויות צועדות באיטיות. גם השיר עצמו מתפתח באיטיות ונדמה שהוא חסר אספירציות להמשך. האווירה היא של ג'אם של ההרכב, לא נראה שהם באו להתחרות כל כך, וחבל, כי זה שיר חמוד. מסתבר כי הם פייבוריטים גדולים, ולא פחות מפורסמים מ-Fernando Daniel."
בהופעה החיה: הסולן קצת סידר את השיער, אבל עדיין נראה אדיש להופיע. שיר חמוד, שאם יגיע לאירוויזיון צפוי להתרסק קשות. אני לא רואה את הקהל מעלה את זה לגמר, ואם כן, אני לא רואה את השופטים מצביעים לזה בהמוניהם. ועדיין, הם הרכב פופולארי ואחד משלושת הפייבוריטים לקחת את הקדם.

Peculiar – Adamastor – בסקירת השירים כתבתי: "השיר מתחיל בהמהום ארוך, על הרקע שלו הזמר נכנס ושר בקול נמוך. ברקע הפקת אלקטרו עדינה. לאחר מכן, צלצולי פעמונים. מיד לאחר מכן, השיר מקבל טוויסט לשיר פופ-טכנו-תעשייתי עם הפקה יוצרת מתח. בגשר יש שימוש במלודיות פולקלוריסטיות. הפזמון כבר נותן הרגשה של מוזיקה ימי ביניימית ולאחר מכן שוב מוזיקה תעשייתית. זה נורא יומרני, וגם לא כזה כיפי להאזנה. ההפקה עמוסה לעייפה והשיר לא החליט מה הוא רוצה להיות. 2/5."
בחצי הגמר כתבתי: "זה השיר הגרוע של הערב ושל הקדם כולו לדעתי. הוא לובש אאוטפיט בשחור ואפור. עמו על הבמה ארבעה רקדנים בגופיות שחורות. הם רוקדים סביבו, כולם עם פנים כעוסות. הוידאוארט בירוק. האווירה היא דיסוטופית, וזו יופי של ההעמדה, אבל השיר פשוט לא טוב. לקראת סוף השיר, הבמה נצבעת בכתום."
בהופעה החיה: עוד שיר, שאין לי מושג מה הוא עושה בגמר, וממוקם אצלי במקום האחרון מבין שירי הערב. ההופעה, שהייתה חזקה מלכתחילה, הודקה עוד יותר. אני מבין את האפיל של ההופעה, פחות של השיר. זה רלבנטי ומאד נכון לזמננו, אבל עדיין פחות מדבר אליי.

לפני השיר הבא, עוד ראיונות בגרין רום. ממשיכים בתחרות.

Fernando Daniel – Medo – בסקירת השירים כתבתי: "השיר הוא בלדת סינגר-סונגרייטר שקטה ועדינה, בה הזמר עולה לפלצטים כדי להדגיש ולהעביר רגש למאזין. בגשר נכנס פסנתר. הפזמון קליט ורגשני, תחילה מושר על רקע גיטרה, ואחר כך נכנסים שאר הכלים וסחופים את המאזין לסערת הרגשות. לזמר קול חזק, אך הוא שומר עליו בשיר הזה. מוזיקלית, אין כאן משהו חדש, הן מבחינת המלודיה, וההפקה והן מבחינת הליריקה. 3/5."
בחצי הגמר כתבתי: "אחד הכוכבים הגדולים בליינאפ השנה. הוא גם זוכה לתשואות יפות. את ההופעה הוא מתחיל על שולחן עבודה קטן בין שני קירות. מנורה קטנה מאירה את השולחן בעודו כותב. הוא לובש חליפת ג'ינס דהויה ומחזיק בחיקו גיטרה, בה הוא מתחיל לנגן בפסנתר. הוא שר מהנשמה ועם הרבה כוונה, רק חבל שהשיר לא חזק יותר ומקורי יותר. הקירות מוארים בצבעים שונים והוא פוסע קדימה, מסתובב סביב השולחן ונעמד על הכיסא. לבסוף, הוא יוצא מהחדר אל מרכז הבמה ואז עובר אל במה קטנה יותר, כאשר סביבו ארבעה נגנים. האורות מהבהבים בלבן, בעודו פוסע בחזרה אל מרכז הבמה."
בהופעה החיה: אחד הכוכבים הגדולים המתמודדים בקדם, שלאחר חצי הגמר שלו גם הפך לסוג של פייבוריט. ההופעה מאד טובה, אבל נדמה כי הוא בחר לשיר שיר מאד לא להיטי, וזה ריסקי, כי יש עוד פייבוריטים חוץ ממנו. הוא פרפורמר מאד טוב והוא נותן את הנשמה בהופעה. רואים שהוא מתמסר לשיר ברמה הווקאלית. אבל כאמור, זה שיר בסדר, לא מעבר לזה. יש בשיר חלקים, שהזכירו לי את "Tattoo" של Loreen. זו לא מחמאה.

Emmy Curl – Rapsódia da paz – בסקירת השירים כתבתי: "השיר נפתח בשירת אקפלה של הזמרת, קולות משוכפלים, ואז צלילים דרמטיים כמו מתוך סרט ישן על "לורנס איש ערב". האווירה היא פולקלוריסטית והעיבוד כולל אלמנטים אקוסטיים ומרגיש עירום, במובן הטוב של המילה, ושבטי. הסגנון משלב את המסורת הפורטוגלית עם שירה אורבנית מודרנית, כולל ראפ. המבנה לא שגרתי וכולל שילוב של הרבה סגנונות וצלילים. זה כמעט כמו מחזמר או מופע סוער. קצת יומרני ובעיקר מאד לא קליט. 3/5."
בחצי הגמר כתבתי: "השיר הכי פחות חביב עליי בליינאפ הערב. היא לובשת חצאית לבמה ארוכה ועליונית תואמת. עמה שתי רקדניות בלבן, שנראות כמו קבלת פנים בחופה. יש לה קול יפה והיא מבצעת את השיר הזה טוב, אבל זה מבולגן מידי לטעמי, ממש מבולגן. לקראת סוף ההופעה, עמודי הוידאוארט נדלקים בכחול והנוכחות על הבמה מוארות באורות זהב."
בהופעה החיה: עוד שיר, שהיו טובים ממנו שיכלו להתמודד בגמר. זה נראה ונשמע כמו מופע גמר בבית ספר למשחק. אני רואה/שומע כאן פחות מוזיקה, ויותר תיאטרון. זה מתחיל להתיש בשלב מוקדם מאד ודי נמאס להאזין לזה.

Josh – Tristeza – בסקירת השירים כתבתי: "עוד פייבוריט גדול לזכייה. מדובר בבלדת פסנתר עצובה ונוגה. בבית השני עולה הזמר לתווים גבוהים וקולות הרקע מתלחששים. שיר חזק מאד ובעל רגש עצמתי, המציג הרמוניה יפה בין המלודיה לשירתו הזועקת של הזמר. השיר עובר מהאינטימי לאפי והדרמטי, ואפשר להבין מדוע הפך פייבוריט. בדקה האחרונה מנגן הפסנתר על רקע צלילי כלי נשיפה דרמטיים ואז כינורות דרמטיים מפנים לפזמון האחרון. 3/5."
בחצי הגמר כתבתי: "הפייבוריט הגדול עולה לבמה לבוש בחליפה שחורה. מאחוריו אלומות אור, שיוצאות מאחורי מסך אחורי. הוא אוחז במוט ברזל ומרחף באוויר, במה שכבר הפך להיות שיחת היום אצל חובבים. איך הוא עושה את זה? ההופעה הווקאלית יפה ורגישה. יש הרבה מימיקה. האור מאחורי המסך משתנה לגוונים שונים של כחול. את כל ההופעה הוא עושה באותו מקום, ורק משנה תנוחות באוויר. יש לו ציפורניים ארוכות יותר משל עדן גולן, חתיכת בנייה. די ברור שזה זוכה בקדם."
בהופעה החיה: הפייבוריט הגדול שהלך לאיבוד. רבים חשבו שיש כאן שיר והופעה שיכלו להביא לפורטוגל זכייה שנייה באירוויזיון. משום מה, החובבים נטשו אותו. האם זהו רק מצג שווא והוא הולך לזכות בכל מקרה? כרגע ההייפ שהיה סביבו כבר לא קיים. מה שמראה לכם את העולם האכזרי של חביבי החובבים. רגע אחד אתה למעלה, רגע אחר אתה למטה. הוא החליף את החליפה השחורה בכזו לבנה, ועדיין נותר עם הציפורניים הארוכות. ההופעה שבה הוא מרחף באוויר נותרה כמות שהיא, אך נדמה שאיש אינו מתרשם יותר. וחבל. זה מהשירים היותר טובים של הערב לדעתי. הוא גם נותן הופעה ווקאלית טובה מאד.

Diana Vilarinho – Cotovia – בסקירת השירים כתבתי: "השיר נפתח בנגינת גיטרה או כלי מיתר אחר. השיר מבוסס על מוזיקה מסורתית פורטוגזית שאינה פאדו, אלא שואבת השראה מסגנונות עממיים אחרים. יש השפעות של המוזיקה הפולקלוריסטית "Rancho folclórico". לזמרת קול עמוק כיאה למסורת הפורטוגלית והעיבוד כולל כלים חיים ועשיר מאד מוזיקלית. השיר משלב כלי נגינה פורטוגזיים מסורתיים, ייתכן גיטרות קלאסיות, כלי הקשה טבעיים, והתפתחות שירה שמזכירה מקהלות עממיות. שירתה של הזמרת חזקה ומלאת רגש. השירה כוללת קווים מלודיים ארוכים עם אלמנטים דרמטיים. השיר עוסק בזכויות נשים ומבקש להיות "קול עבור מי שלא יכולות לדבר". נושא השיר שאוב מהצהרה של מריל סטריפ על מצב הנשים באפגניסטן, ומתאר מסר אוניברסלי על חופש וקול נשי. השימוש בציפורים כמו "קוטוביה" (Lark – עפרוני) כסמל לתחילתו של יום חדש, ולמולו "Mocho" (ינשוף) כמייצג החשיכה, מוסיף עומק מטאפורי לשיר. 3/5."
בחצי הגמר כתבתי: "היא לובשת שמלה לבנה ישרה ויפה, מוקפדת מאד. הוא מתחילה את ההופעה בפרופיל למצלמות ואז מסתובבת. עמה על הבמה ארבע רקדניות/זמרות ליווי בשחור. יש לה קול אדיר והיא מבצעת את השיר מהבטן ועם הרבה נשמה. היא עומדת על בימה עגולה קטנה והמצלמה נעה בין קלוזאפים ללונג שוטס. זה נשמע ונראה נהדר ועולה אצלי ל-4/5. הרגש נע בין מיתרי קולה כמו דם בעורקים. מהמם."
בהופעה החיה: יצירת מופת. שיר נפלא, דרמטי במידה, הופעה אלגנטית, זמרת נהדרת. ההופעה זהה לזו שבחצי הגמר. מה שמושלם לא צריך שיגעו בו. הופעה מושלמת ווקאלית, זמרת מקצועית בעלת אינטליגנציה מוזיקלית ברורה. אין לזה סיכוי לזכות, כי זה לא בין הפיייבוריטים, אבל זה פשוט מופתי.

להלן דירוגי לשירי הגמר, המתעדכן לאחר ההופעות:

1. Diana Vilarinho – Cotovia
2. Margarida Campelo – Eu sei que o amor
3. Josh – Tristeza
4. Bluay – Ninguém
5. Napa – Deslocado
6. Bombazine – Apago tudo
7. Marco Rodrigues – A minha casa
8. Fernando Daniel – Medo
9. Henka – I Wanna Destroy U
10. Emmy Curl – Rapsódia da paz
11. Jéssica Pina – Calafrio
12. Peculiar – Adamastor

כעת, משחק שתיה בגרין רום והסתודדות עם המתמודדים. לאחר מכן, מופע ביניים, Expresso Transatlântico, The Legendary Tigerman ו-Ana Lua Caiano:

מופע הביניים הבא הוא של iolanda עם שירו מאירוויזיון 2024, "Grito":

מופע ביניים נוסף – João Borsch, Maria João e HUCA במחווה לשווייץ:

הגיע זמן תוצאות. ראשית, השופטים מצביעים.

צוות השיפוט של Norte מעניק 12 נק' ל-Peculiar.
צוות השיפוט של Centro מעניק 12 נק' ל-Josh.
צוות השיפוט של Lisboa a vale do tejo מעניק 12 נק' ל-Marco Rodrigues.
צוות השיפוט של Alentejo מעניק 12 נק' ל-Jéssica Pina.
צוות השיפוט של Algarve מעניק 12 נק' ל-Peculiar.
צוות השיפוט של Madeira מעניק 12 נק' ל-Napa.
צוות השיפוט של Azores מעניק 12 נק' ל-Bombazine.

הניקוד מתורגם ל-1-8, 10 ו-12. ועכשיו להצבעת הקהל:

1 – Bluay
2 – Jéssica Pina
3 – Peculiar
4 – Marco Rodrigues
5 – Diana Vilarinho
6 – Bombazine
7 – Josh
8 – Fernando Daniel
10 – Napa
12 – Henka

מה שאומר, ש-Napa הם המנצחים.

בהצלחה ל-Napa ולפורטוגל בבאזל!
ניתן לראות שוב את גמר הקדם כאן.