פורטוגל מציגה את Napa עם שיר שמערב רוק פסיכדלי, נוסטלגיה, געגוע ושאיפה לבית.

המבצעים
Napa הם הרכב שהוקם ב-2013 במדיירה, פורטוגל. חברי ההרכב הם Diogo Góis, Francisco Sousa, João Guilherme Gomes, João Lourenço Gomes, ו-João Rodrigues. בתחילה היה שמם Men On The Couch. הם ציינו כהשפעות מוזיקליות את Arctic Monkeys, Red Hot Chili Peppers, ו-The Beatles. שיריהם הראשונים היו באנגלית והם הקליטו אותם במרתף של סבתו של אחד מחברי הלהקה. ב-2019 יצא אלבומם הראשון, "Senso comum" ללא תמיכה של חברת תקליטים, אלא במימון המונים. ב-2023 יצא אלבומם השני, "Logo se vê" והם החליטו לשנות את שמם ל-Napa. ב-2024 יצאו לסיבוב הופעות והוציאו תיעוד מוסרט של ההופעות שלהם תחת השם "O Mundo Continua a Girar". מקור.

השיר
"Deslocado" הולחן על ידי חברי הלהקה לצד André Santos.
על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר נכתב על ידי חברי ההרכב. בלדת פופ מלודית, אשר לאחר הפזמון הראשון מקבלת מקצב קצת יותר רוקיסטי, אבל לא כזה כאסחיסטי, אלא כזה שמזכיר את להקות הרוק של שנות השישים, כמו ה-Beach Boys ו-The Beatles. ההפקה כוללת כלים חיים. הקול של הזמר לא מיוחד. השיר מדבר על זהות, געגוע וכמיהה למקום. המלודיה קצת חסרת כוח, אבל עדיין שיר סבבה לגמרי באווירה נוסטלגית. 3/5." בחצי הגמר כתבתי: "חברי הלהקה לובשים אאוטפיטים שונים בהדפסים שונים בצבעים חמים של כתום, ירוק, לבן וחום. הוידאוארט מציג תאורה כחולה על העמודים, ולאחר מכן כתומה. בשלב מסוים הוא מראה דמויות צועדות באיטיות. גם השיר עצמו מתפתח באיטיות ונדמה שהוא חסר אספירציות להמשך. האווירה היא של ג'אם של ההרכב, לא נראה שהם באו להתחרות כל כך, וחבל, כי זה שיר חמוד. מסתבר כי הם פייבוריטים גדולים, ולא פחות מפורסמים מ-Fernando Daniel." על ההופעה בגמר כתבתי: "הסולן קצת סידר את השיער, אבל עדיין נראה אדיש להופיע. שיר חמוד, שאם יגיע לאירוויזיון צפוי להתרסק קשות. אני לא רואה את הקהל מעלה את זה לגמר, ואם כן, אני לא רואה את השופטים מצביעים לזה בהמוניהם. ועדיין, הם הרכב פופולארי ואחד משלושת הפייבוריטים לקחת את הקדם."
בחצי הגמר השני של הקדם השיר סיים במקום הראשון והעפיל לגמר, אחרי שסיים במקום הראשון של הקהל ובמקום השלישי של השופטים. בגמר הקדם השיר סיים במקום הרביעי של השופטים ובמקום השני של הקהל, מה שהספיק על מנת להתמקם במקום הראשון הכללי.
ההרכב הושווה ל-Paul McCartney and Wings, Capitão Fausto, Wallows, The Beatles ול-Supertramp.
השיר הוא סוג של רוק פסיכדלי עם השפעות של פופ רוק פורטוגלי מודרני. השיר כולל הרמוניות עשירות ומורכבות, ומשולבת עם סולמות לא קונבנציונליים, שגורמים למוזיקה להרגיש כמעט חלומית. הקווים המלודיים נעים בצורה לא לינארית ומרגישים חופשיים. מאחורי השיר עומד קצב שנע בין פריטות גיטרה מלודיות לנגיעות של פריטה חדה וגרונית יותר, שמקנות לשיר תחושה חיה ובועטת. השירה של הסולן אוורירית משהו. ההפקה מלאת שכבות, ומשלבת סינתיסייזרים, גיטרות חשמליות, והשיר עצמו מרגיש "כמו מסע".
מילות השיר מציגות סיפור של געגוע, זרות, ושאיפה לשוב הביתה. הנרטיב מתמקד בכאב של אדם שמרגיש מנותק מהמקום שבו הוא נמצא ושואף לשוב למקום שמרגיש כמו בית. נעשה כאן שימוש חזק בשפה פיגורטיבית כדי ליצור תחושת זרות ומרחק מהמקום הנוכחי ותחושת קרבה למקום שהיה, לאי, שמסמל את הבית. בשיר, הבית לא מוגדר רק במונחים גיאוגרפיים, אלא גם במונחים רגשיים. הדובר אומר שהוא "nunca vou pertencer" – הוא לא יוכל להשתייך לעיר הזאת. המילים מצביעות על תחושת זרות מוחלטת. הבית לא רק נמצא במקום פיזי, אלא באי, במרחק – במובן הרגשי הוא נמצא "בפנים", ב"עולמות אחרים". יש כאן תחושת ניכור מעולמו של הדובר, דבר שמרמז על חוויית העזיבה והמרחק הגלוי והפנימי מהבית. הים והאי בשיר אינם רק מרחבים פיזיים, אלא ייצוגים של געגוע ושל הכמיהה לחזור. הים הוא מקום בו הדובר "הגיע ממנו" ויש לו איזושהי משמעות מעשית ורוחנית – הוא "המרחק בין העבר להווה". הדובר מדבר על "המרחב שבין הים לבין הבית", הוא לא נמצא במקום בו הוא מרגיש בטוח, וזו תחושת בידוד וגעגוע חזקה. הציון של "Madeira" (האי מאדייירה) משמש כמעין סמל של פסק זמן מהמציאות המודרנית והעמוסה של העיר הגדולה, שמייצגת את המולת העולם המודרני והקריר של "ההפוך". הפער בין "העיר הגדולה" לבין הבית מסודר בצורה חדה. הדובר מציין את "ההבדל בין השמש", "ההר של הבטון", תיאורים שמצביעים על זרות מוחלטת מהמקום החדש והפוליטי. העולם הזה לא מצליח "להניע" אותו או לעורר אותו. יש תחושת אובדן מול העולם העכשווי המודרני, ואי נוחות פיזית ורגשית ממה שהוא מוצא בעיר הגדולה. בתוך הגעגועים, הדובר מנסה להסביר את תחושת הכאב והגעגוע באופן ישיר, אבל מבין שאין דרך להסביר את כל זה. הוא מציין שלעולם לא תוכל להבין את הכאב הזה. הכאב והגעגוע אינם ניתנים להכלה במילים, והתחושות האלו הן כל כך אינטימיות ורוחניות – עד שאין דרך להסביר את תחושת הדחף החוזר אל המקום שהיה בית. לאורך השיר חוזר המוטיב של החזרה: "אני חוזר הביתה", "אני חוזר להתרפא". זו לא חזרה גיאוגרפית פשוטה, אלא חזרה רגשית. כל חזרה היא תהליך פנימי, כמעט ריטואלי, של חיפוש משמעות ותשובות. הדובר פונה לאמא, "Mãe", שהיא דמות האם החזקה שמייצגת את הבית, את המקום המוכר והחמים. פנייה זו אינה רק רגשית, אלא גם מעידה על הצורך בקשר, בגורם מחבר שיגשר בין החוויות הפיזיות לבין הרגש האישי. האם כאן מציינת גם חיבור פנימי, רגשי, של הדובר אל המקום ואל עברו. יש בשיר תחושה של הזמן כמו "עומד", הזמן לא מתקדם או משתנה. "Conto os dias para mim" (אני סופר את הימים לעצמי) מראה על חוסר תנועה או שינוי חיובי בזמן, כאילו כל יום הוא אותו יום מחזורי שמוביל אל אותה תחושת כאב וגעגוע שלא נגמרת. לסיכום, השיר בונה עולם פנימי של ניכור, געגוע ותחושת זרות חזקה כלפי מקום לא מוכר, תוך שזורים בו זיכרונות, געגועים לבית ובחינה של גבולות המקום והמרחק הרגשי.
פורטוגל צפויה להשתתף ב-13/05 בחצי הגמר הראשון של אירוויזיון 2025, ותתקשה להעפיל לגמר. המדינה ממוקמת כעת במקום ה-15 בסיכויי הזכייה, לפי אתר ההימורים William Hill, לצד יוון, אלבניה, צ'כיה ופולין.

מילות השיר בפורטוגלית ותרגומן לאנגלית, מתוך האתר lyricstranslate.com, ולאחר מכן תרגומן לעברית:

Deslocado

Conto os dias para mim
Com a mala arrumada
Já quase não cabia A saudade acumulada.

Do azul vejo o jardim
Mesmo por trás da asa
Mãe, olha a janela,
Que eu tô a chegar à casa.

Que eu tô a chegar à casa.
Que eu tô a chegar à casa.
Que eu tô a chegar à casa.

Por mais que possa parecer
Eu nunca vou pertencer
Àquela cidade.
O mar de gente, o sol diferente,
O monte de betão,
Não me provoca nada,
Não me convoca casa.

Porque eu vim de longe
Eu vim do meio do mar.
No coração do oceano
Eu tenho a vida inteira.

O meu caminho eu faço a pensar
Em regressar à minha casa
Ilha, paz, Madeira.

Se eu te explicar palavra a palavra
Nunca vais entender
A dor que me cala
A solidão que assombra a hora da partida.

Carrego o sossego de poder voltar
Mãe, olha a janela, que eu tô a chegar.

Por mais que possa parecer
Eu nunca vou pertencer
Àquela cidade.
O mar de gente, o sol diferente,
O monte de betão,
Não me provoca nada,
Não me convo…

O mar de gente, o sol diferente,
O monte de betão,
Não me provoca nada,
Não me convoca casa.

Out of Place

I count the days to myself
With my packed suitcase
All the accumulated longing
Almost didn't fit in it.

From out of the blue, I see the garden
Even from behind the wing
Mom, look at the window,
I'm coming home.

I'm coming home.
I'm coming home.
I'm coming home.

No matter how it may seem,
I’ll never belong
To that city.
The sea of people, the different sun,
The concrete mountain:
It stirs nothing in me,
It doesn’t call me home.

Because I came from afar
I came from the middle of the sea.
I have my whole life
In the middle of the ocean.

I make my path thinking
Of returning to my home
Island, peace, Madeira.

If I explain it word by word
You'll never understand
The pain that silences me,
The loneliness that haunts my hour of departure.

I carry the inner peace of being able to return
Mom, look at the window, I'm coming.

No matter how it may seem,
I’ll never belong
To that city.
The sea of people, the different sun,
The concrete mountain:
It stirs nothing in me,
It doesn’t call–

The sea of people, the different sun,
The concrete mountain:
It stirs nothing in me,
It doesn’t call me home

לא במקום

אני סופר לעצמי את הימים
כשהמזוודה שלי ארוזה
בקושי היה מקום
לגעגועים המצטברים.

משום מקום, אני רואה את הגן
אפילו מאחורי הכנף
אמא, תסתכלי מהחלון, כי אני חוזר הביתה

אני חוזר הביתה
אני חוזר הביתה
אני חוזר הביתה

לא משנה איך זה נראה,
לעולם לא אהיה שייך
לעיר ההיא.
ים האנשים, השמש השונה,
הר הבטון, לא מעורר בי שום דבר,
לא קורא לי הביתה.

בגלל שבאתי מרחוק
באתי מאמצע הים.
בלב האוקיינוס
​​יש לי כל חיי.

אני עושה את דרכי וחושב
על חזרה לאי הבית שלי, שלום, מדיירה.

אם אסביר לך מילה במילה
לעולם לא תבין
את הכאב המשתיק אותי
את הבדידות הרודפת את שעת העזיבה.

אני נושא את השקט הנפשי של היכולת לחזור
אמא, תסתכלי מהחלון, אני חוזר.

לא משנה איך זה נראה,
לעולם לא אהיה שייך
לעיר ההיא.
ים האנשים, השמש השונה,
הר הבטון, לא מעורר בי שום דבר,
לא קורא לי –

ים האנשים, השמש השונה,
הר הבטון, לא מעורר בי שום דבר,
לא קורא לי הביתה

ההופעה החיה של השיר בגמר הקדם הפורטוגלי:

גרסת האודיו של השיר: