במוצאי שבת נפל דבר! פורטוגל זכתה באירוויזיון 2017 לראשונה, וזאת לאחר 53 שנות השתתפות.

סלבדור סוברל זמר ג'אז בן 27 מליסבון פורטוגל, זכה בתחרות מטעם המדינה האיברית עם בלדת הפופ-ג'אז, "Amar pelos dois" (אהבה לשנינו) כנגד כל הסיכויים ותוך שבירת שיאי הצבעה, שהיממו גם את הצופים הוותיקים ואת החובבים הקשים ביותר. זוהי הפעם השנייה מאז שבוטל חוק השפה שבו זוכה שיר המושר כולו בשפת המקור שאינה אנגלית (השיר הראשון היה השיר הסרבי בשנת 2007) וזוהי הפעם הראשונה שבה זוכה שיר בפורטוגלית באירוויזיון.

השיר סיים עם 758 נקודות, מס' הנקודות הרב ביותר לשיר אי פעם באירוויזיון, המהווה כ-77% מסך הנקודות, מה שממקם אותו במקום השמיני ברשימת השירים עם אחוזי הניקוד הגבוהים ביותר באירוויזיון (מאז 1975), אחרי סנדרה קים, שנמצאת במקום השביעי, ולפני לורין שיורדת למקום התשיעי.

להלן התוצאות המלאות:

אז קצת על המנצחות והמפסידות של ערב:

המנצחות
 פורטוגל – הסינדרלה של הערב. סלבדור סוברל היה אחד הפייבוריטים החזקים מתחילת העונה, אבל אף אחד לא ידע להגיד באמת כיצד יגיבו הקהל והשופטים לשירו. האם הקהל לא יתחבר כי זה משעמם ובשפת המקור? האם השופטים שקיבלו הוראה להרים ללהיטים פוטנציאלים ייבשו את השיר? אז התשובות הן לא ולא. הן הקהל והן השופטים התאהבו בבחור האקסצנטרי והצביעו לשיר בהמוניהם. פורטוגל מעולם לא קיבלה כזו כמות של הצבעות ומעולם לא הגיעה גבוה כל כך ובתמיכה רחבה כל כך. זו לא הזכייה של אזרבייג'ן ב-2011, שזכתה מן ההפקר ובהיעדר פייבוריטים, זו לא הזכייה האוקראינית בשנה שעברה, שבמזל זכתה אחרי שסיימה שנייה בשופטים ובקהל. זו זכייה מהרגע הראשון, 77% מהקולות, כמות קולות שרק להיטים על זמניים נוטים לקבל. איכשהו זה עבד לפורטוגלים. הקרקסיות והאובר-דרמטיות של שאר המופיעים גרמו לשיר האינטימי ולהופעה האותנטית של סלבדור לבלוט. רגע חסד לפורטוגל, ניצחון ענקי ומהפכני במונחי מוזיקת האירוויזיון. האם כמו פינלנד יחזרו להיכשל מיד לאחר זכייתם או שהתנופה של הניצחון תעזור להם להפוך למעצמת אירוויזיון חדשה? אני מאמין בתרחיש הראשון… ובכל זאת, ליסבון 2018 הולך להיות היסטורי.

 מולדובה – לא ברור איך זה קרה, אבל מולדובה סיימה במקום השלישי(!) וזאת בניגוד גמור לכל התחזיות, שאמנם חזו שתעלה לגמר, אך תסיים במקום טוב באמצע. אבל מקום שלישי? המיקום הגבוה אי פעם של המדינה? מסתבר שכן. הקהל בכל אירופה תמך והרים לשיר וגם השופטים לא חסכו נקודות ומיקמו את השיר בטופ 10 שלהם. הופעה חזקה כובשת, אך מאד סחית, גרמה לכולם להאמין שהם סיימו בטופ 3 בחצי הגמר, אבל למיקום הסופי של השיר בגמר אף אחד לא האמין עד לחשיפת תוצאות הטלווטינג. זהו גם השיר הקצבי שהגיע הכי גבוה השנה במיקום הסופי, יותר מאיטליה, שבדיה, ארמניה, צרפת, רומניה וכל אלו שהבטיחו להן גדולות ונצורות. ה-Epic Sax Guy הוכיח שהוא עדיין מותג.

 בלגיה – המדינה הזו Can not go wrong כך מסתבר. זו השנה השלישית ברצף שבה אחת המדינות הכושלות בתולדות התחרות מצליחה להיכנס לטופ 10, ועוד שנה שעברה עשתה את זה מהמיקום הראשון בסדר השירים. בלאנש הייתה אחת הפייבוריטיות הגדולות לזכייה, אך עם תחילת החזרות התרסקה בסקרים ובהימורים עד כדי שכך שחזו לה אי העפלה לגמר. ברגע שהמצלמות נדלקו היא המיסה את לבבות האירופים, שלא נשארו אדישים לתדמית השברירית שלה. וולוניה עושה זאת בגדול שוב לאחר המקום ה-12 של רוברטו בלרוסה ב-2013 והמקום ה-4 של לואיק נוטט ב-2015.

 שבדיה – האימפריה האירוויזיונית הבלתי מעורערת שוב מסיימת בטופ 5 ומוכיחה שהיא לא מוותרת על מעמדה כל כך בקלות. ניצחון שבדי נוסף זה רק עניין של זמן. לא רק זה, ההנחייה וההפקה האוקראינית עוררו געגועים להדר, להומור ובעיקר למבטא השבדי. הכל תקתק כל כך טוב בשנה שעברה, פתאום כולם רוצים לחזור לשבדיה. לבסוף, כמות השירים שהשתמשו בכותבים ו/או מפיקים שבדים מבין המשתתפים השנה הגיע לשיא: מבולגריה לאירלנד, מאזרבייג'ן לפולין, מקפריסין למונטנגרו. כולם רוצים להיות שבדים, כולם רותמים מוזיקאים ובעלי מקצוע שבדיים בדרך כזו או אחרת לשיר או להופעה שלהם. ועדיין מעודד לראות שבטופ 10 הרבה שירים שהם יותר תוצרת מקומית משירים "קנויים".

 רוסיה – המטרילה המרעננת לשנת 2017. הצליחה להפוך את כל העונה על פיה, איימה כמעט על קיום התחרות באוקראינה והצליחה לשגע את ראשי ה-EBU ואת יון אולה סאנד בראשם. כותרות אתרי החדשות דיווחו על כניעת ה-EBU לגחמת אוקראינה שסירבה להכניס את יוליה סמוליובה הזמרת הרוסיה לתחומה. רוסיה לא הסכימה להחליף את הזמרת שבחרה באופן פרובוקטיבי והציגה זאת כ"שמירה על הכבוד הלאומי". אז רוסיה פרשה ואוקראינה 2017 תיחשב כאנקדוטה קטנה ולא מרשימה, שסיפקה יותר דרמה ועניין לפני התחרות מאשר בתחרות עצמה. קריסטיאן קוסטוב, נציג בולגריה, הגיע למקום השני וסיפק הרבה נחת למדינה שבה הוא מתגורר, רוסיה.

המפסידות
 איטליה – פרנצ'סק גבאני נהנה ממעמד של כוכב רוק בעיני המעריצים מהרגע שבו זכה בפסטיבל סנרמו, ההייפ היה עצום, ורק הלך והתגבר. מאמרים נכתבו על השיר המחוכם, מוריס דזמונד הסופר נתן את תמיכתו בשיר שנותן רפרנס לעבודתו, פרנצ'סקו הופיע עם השיר לפני התחרות ונטף כריזמה. הכל היה מוכן לזכייה איטלקית, אפילו האיטלקים עצמם. ואז הגיע הגמר. גבאני נעלם על הבמה, לא תקשר עם המצלמה, מי שאחראי על בימוי הנאמבר קבר את השיר כמו שצריך ומי שצפה בהופעה חשב שהגימיק של הגורילה מטופש להחריד. התחכום אבד בתרגום. איטליה סיימה, בניגוד לכל הציפיות, במקום השישי הכללי, עם אהבה מסוימת שנתנו לה השופטים והקהל, אך לא ברמה שכולם ציפו לה.

 ספרד – הכי משפיל כאשר שכנתך החולקת עמך את חצי האי האיברי לוקחת את התחרות, ואת מסיימת במקום האחרון עם 5 נקודות, שכולן מאותה השכנה האיברית הדחויה שלך…. מאנל נבארו נבחר בחטא, כאשר שני שופטים המקורבים לחברת התקליטים שלו בחרו בו בקדם וקברו את הפייבוריטית של הקהל. החובבים הספרדים זעמו ומחו, אך דבר לא עזר. את נקמתם הם קיבלו כאשר הבחור הצעיר בחולצת הוואי זייף את נפשו במאני טיים, וסיים במקום האחרון עם שיר שאף אחד לא ממש רצה לשמוע. הפשע לא משתלם.

 פינלנד – ההופעה בקדם המקומי הייתה קסומה, מדויקת ומשכנעת. ההופעה בחצי הגמר הראשון הייתה ההפך הגמור ונעדרה הקסם והמהוקצעות של ההופעה ההיא. השיר מלכתחילה לא היה אהוב עליי, אבל גם לי היה כואב לראות ולשמוע את נורמה ג'ון מפשלת בקייב, כאשר הסולנית פצחה בסשן פרצופים מיוסרים והסאונד הכללי הקשה של הערב פגם בשיר ובאפיל שלו. וכך, השיר שהעיתונאים שיבחו אחרי החזרה ושקפץ בהימורים לטופ 10 של בעלי סיכויי הזכייה הגבוהים ביותר, התרסק בהופעה החיה. הקהל דווקא העלה אותם מהמקום העשירי, אבל השופטים ייבשו את השיר, שדווקא התחנף לשופטים יותר מכל. צחוק הגורל.

 אוקראינה – המדינה שלא רצתה להיות שם, וכמעט ולא הייתה שם. הצוות המקומי פרש מההפקה שלושה חודשים לפני האירוויזיון והוחלף, הרוסים הטרילו והביכו את המארחים, תוך כדי שהחובבים מאבדים את הסימפטיה למדינה ומפרשים את מניעת כניסת הזמרת הרוסית למדינה כעירוב פוליטיקה בתחרות. הבמה הייתה גרמנית, ההפקה שבדית, ורק המנחים שהיו אוקראינים עשו בעיקר בושות במלמולים חסרי משמעות במבטא כבד ובחוסר כריזמה משווע. הסאונד בחצי הגמר הראשון היה מחריד, עבודות המצלמה הרסו לכמה שירים את סיכויי ההעפלה לגמר ובמופע הפתיחה בגמר כמה מהמדינות לא הוצגו. מופת של חובבנות ותחרות שתהיה בצל של אלו שקדמו לה וכנראה של אלו שיבואו אחריה. הישבן החשוף במהלך ההופעה של ג'מאלה בגמר היה הדבר המקומי היחיד שעבד כמו שצריך.

בסביבות יולי-אוגוסט יעלה הפוסט הארוך והמפורט הסוקר, מפרשן ומנתח את אירוויזיון 2017. הישארו עמנו 😉