2022: אלבניה – Festivali i 60-të i këngës – חצי גמר

ברוכים הבאים לחצי הגמר של הקדם האלבני, הלא הוא Festivali i Këngës.
20 שירים מופיעים הערב. 14 האמנים בקטגוריית האמנים המבוססים מעפילים אוטומטית לגמר. 6 האמנים בקטגוריית הצעירים מתמודדים על 3 מקומות בגמר. מחר יתקיים מופע גרסאות הכיסוי, הנערך במסגרת חגיגות 60 שנות פסטיבל. ביום רביעי, ה-29/12, יתקיים הגמר ובו ייבחר הזוכה.
הפסטיבל עצמו מתקיים זוהי השנה ה-60, ורק החל משנת 2003 החל להוות הפלטפורמה לבחירת הנציג האלבני לאירוויזיון (עבור אירוויזיון 2004). ניתן לקרוא את הסיקור המקדים של שירי הקדם כאן. הצטרפו אלינו לשידור החי. ניתן לצפות בו כאן או כאן.

הקדם נערך ב-Pallati i Kongreseve, בטירנה, אלבניה. המנחים הם ,Isli Islami, Jonida Maliqi, Kelvi Kadilli ו-Xhemi Shehu. השופטים הם Agim Doçi – תמלילן אלבניה 2004 ו-2010, Osman Mula – עובד רשות השידור האלבנית ומלחין, Olsa Toqi – מלחינת אלבניה 2016, Anxhela Faber – סמנכ"לית תפעול ראשית של Acromax Media GmbH, הזמרת Anxhela Peristeri – נציגת אלבניה לאירוויזיון 2021, Olti Curri – תמלילן אלבניה 2021, ו-Rozana Radi – זמרת ויוצרת.
הערב מתחיל בנגינת התזמורת. הבמה גדולה, בעלת עיצוב נקי. התזמורת מצד שמאל במסגרת. מצד שמאל אוושות גלים על המסך. התזמורת מנגנת להיטי פסטיבלים מהעבר, ועל הבמה רקדנים. בין היתר הם מבצעים את "Me Tana", הלהיט הגדול מ-2019, שזכייתו נלקחה ממנו.
המנחים מתחילים כשדרנים ברדיו, ובהמשך עוברים לקדמת הבמה. התחרות מתחילה.

Kelly – Meteor – על גרסת הסטודיו כתבתי: "בלדת רוק אצטדיונים צפויה מראש, אשר נשמעת כמו הרבה שירים אחרים, שכבר שמענו, במיוחד מסקנדינביה. ל-Kelly יש קול מצוין, אבל השיר הנוכחי מאד מאד פרוווה, עם מלודיה רזה, שלא מתפתחת, אלא נגררת אחרי עצמה. גם שירו מלפני שלוש שנים לא הרשים אותי. אולי כדאי לקחת כותבי שירים, שיתפרו שירים למידותיו. 2/5."
בהופעה החיה: Kelly נאה מאד, לבוש בחליפה קלאסית עם עניבת פפיון אדומה. הוא נראה מחובר לשיר, אבל לא נוטה לתקשר עם המצלמה. זו בלדה עד מידטמפו פופ-רוק אמצע הדרך, לא מרשים בשום צורה, אך מבוצע כהלכה. בהתחשב בעובדה שזה המקום ה-19 שלי להערב, זו התחלה טובה.

Mirud – Për dreq – על גרסת הסטודיו כתבתי: "Mirud חוזר והפעם השיר שאינו פרי עטו. הוא לקח הפעם מלחין עם קבלות, שהגיע לאירוויזיון האחרון. האם זה עשוי לעבוד לטובתו? כנראה שלא. הבלדה הזו כתובה לפי הספר, אבל אין בה את האלמנט שעושה שיר למנצח. המקצב הוא ים תיכוני, אבל ההפקה אלקטרונית. יש בבתים חלקים מאד יפים, אבל השיר הולך לאיבוד מהר מאד. זה נעים לשמיעה, אבל משהו במלודיה מאד חמקמק. אני לא מאמין שזה יזכה, אבל אם יהיה ניקוד חשוף, טופ 5 הוא לא בלתי סביר. 3/5."
בהופעה החיה: השיר מתחיל רע מאד, בקריאות קרב של הזמר וזיוף בלתי שמיע. הוא לבוש באאוטפיט שחור דרמטי, כולל חלוק. בניגוד להופעתיו הקודמות, השיר יושב עליו טוב. הוא אימץ אימג' גברי הפעם, אולי כדי לדבר לקהל המקומי השמרני. זה אכן מזכיר בסגנון את השיר הזוכה מהשנה שעברה. הופעה סולידית, מאופקת יחסית, שמשתפרת אחרי האינטרו הלא מוצלח.

Urban Band – Padrejtësi – על גרסת הסטודיו כתבתי: "שיר רוק, למעשה שיר הרוק היחיד השנה, שלא מתבייש להיות רוק. עם זאת, אין בשיר הזה שום חדש, זה מאד מזכיר את השיר האלבני לאירוויזיון 2013, ושירי רוק שונים משנות השישים ועד היום. זה אחלה, אבל לא בולט לי בשום צורה. אני מעריך את העיבוד הנאמן לז'אנר. 3/5."
בהופעה החיה: האורבן הגיעו להרים את הערב. הקצב מרים את האווירה באולם, כצפוי. עם זאת, המלודיה לא מיוחדת בשום צורה. עבודת המצלמה עושה שמות בנאמבר, והסולן לא ממש מצליח לסחוב את השיר לבדו. האימג' הלך לאיבוד בשלב מוקדם למדי בהופעה, וצפינו בשקופית על המסך על רקע השיר המתנגן.

Evi Reçi – Me duaj – על גרסת הסטודיו כתבתי: "היה לה את אחד השירים הטובים בפסטיבל של 2020, וגם השנה היא לא מאכזבת. בלדה ים תיכונית עם פיל צרפתי משהו. בשנה שעברה היא קיבלה את הפרס מטעם ראש העיר, אולי גם הפעם היא תגיע לפרס כלשהו. מלודיה נימוחה, שיכלה להגיע מכל מדינה ים תיכונית, מלווה באקורדיון, נטולת דרמה, ומלאת אווירה. 3/5."
בהופעה החיה: זה השיר האהוב עליי בפסטיבל השנה, וכולי תקווה שלא תאכזב. הזמרת מתחילה את השיר ישובה על כיסא, באאוטפיט שחור עם מחשוף בכסף ולבן וצאוורון דמוי וורדים. האווירה הצרפתית בשיר הלכה לאיבוד בעיבוד של התזמורת, שעושה ממנו משהו כבד ולא קומיוניקטיבי. האיפור שלה כבד וההופעה לא מופקת, וחבל. השיר עדיין מקסים.

Kastro Zizo – Kujë –  על גרסת הסטודיו כתבתי: "אני לא חושב של-Zizo יש סיכוי אמיתי לזכות, אבל הוא אחלה של מוזיקאי רוק. השיר הנוכחי הוא סוג של רוק-ג'אז חי ובועט. הוא היה הפייבוריט שלי בשנה שעברה. הפעם הוא מביא המנון רוק רפטטיבי, קצת מדכא, שמנתב הרבה אופי, אבל לא עשיר מספיק מבחינת מלודיה לטעמי. 3/5."
בהופעה החיה: בשנה שעברה, ההופעה שלו הפכה אותו לפייבוריט שלי. הפעם הוא עולה במראה הג'וקר, עם איפור של הנ"ל. הוא לובש חליפה שחורה על מלא. ההופעה שלו מעולה, כמו תמיד. הוא נותן את כל כולו. על המרקע מופיעה דמותו המקריפה במסך אייטיזי מרצד. סיום השיר רפטטיבי, אך אמוציונלי. הוא מתנשף ומסיים בנשיפות קצובות.

Ester Zahiri – Hijena – על גרסת הסטודיו כתבתי: "יש ל-Zahiri את הקול של זמרות פס ייצור מהבלקן, אבל השיר עצמו לא רע. בלדת אתנו-פופ מזרח תיכונית, שתופסת קצב אחרי הפזמון הראשון ודוחפת את המאזין לתוך המקצב המשכר שלה. זה חמוד מאד. יש לה קול עם פוטנציאל, לפחות בסטודיו. 3/5."
בהופעה החיה: הזמרת הצעירה עולה בשמלה שחורה מגעילה, עם שרוולים מתחרה ושיער סתור. אמרתי שיש לה קול עם פוטנציאל? הוא הולך לאיבוד בלייב. המקצב של השיר מזכיר לי את זה של אלבניה 2017, אבל הביצוע הרבה הרבה פחות טוב. זה נראה כמו הופעת בית ספר תיכון. היא נראית ונשמעת מפוחדת. המלווים עושים עבודה טובה ומעבים את הווקל, אבל זה לא מספיק. רגע השיא צורמני, והכל מרגיש חובבני.

Viola Zhemali – Eja si erë –  על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר הנוכחי מתחיל בצלילי פופ-אמביינט. לאחר מכן, ממשיך כפופ אוורירי בעל פזמון אמביינטי משהו, על רקע קולה המתקתק של הזמרת. זה נחמד, מאד בינלאומי, אבל לא מספיק אפקטיבי כדי לזכות בתחרות. לקראת סוף השיר צלילי סקסופון, שנותנים לשיר פיל ניינטיזי משהו. זה חמוד, אבל לא מעבר. 3/5."
בהופעה החיה: היא עולה עם אאוטפיט בתכלת מחריד, כולל מכנסיים צמודים מידי ותחרה באזור החזה. מה זה הדבר הזה? היא קצת מבוהלת, והביצוע הווקלי מתחיל חלש, ומשתפר בהמשך, אבל אבל נותר לא אחיד. בחלקים הקשים של השיר היא מפציצה, אבל לא ממש יודעת לתקשר עם הקהל ועם המצלמה. ניכר שמדובר בזמרת חזקה באולפן ועדיין בינונית מול קהל.

Eldis Arrnjeti – Refuzoj – על גרסת הסטודיו כתבתי: "בלדה אלבנית טיפוסית ועצובה, שלא ממש נשמעת טוב עם הקול האדיש של Arrnjeti. הפזמון, כצפוי, דרמטי למדי, אבל לא הכי מעניין. המבנה של השיר מאד מוכר ולא מחדש. אין כאן בשורה חדשה. בלדת 2003 בואכה 2004. הגיטרה שמנסרת את הלילה בדקה האחרונה, תורמת קצת לשיר, אבל לא יותר מידי. 3/5."
בהופעה החיה: הוא נראה כמו עובד מערכת ברשת 13, אבל מרשים בשירה לא רעה בכלל. בניגוד לשאר המופיעים הערב, הוא גם מצליח להעביר הופעה יציבה ומהודקת. זה לא מושלם, אבל זה נכון ווקאלית ובימתית. גם הוא לבוש אאוטפיט שחור. שרשראות יוצאות ממכנסיו ומחולצתו. בפזמון האחרון הוא עוזב את הסטנד ומסתובב קצת על הבמה. הוא לא מוכן לבמה הגדולה, אבל הוא חמוד מאד.

Kejsi Rustja – Vallëzoj me ty – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר מתחיל כמו המנון EMD מ-2014. זה מאד לא אלבני, ואם יזכה ויתורגם צפוי להיות גנרי מאד. שיר א-לה Avicii חלש מאד, עם פזמון, שמזכיר את גרמניה 2017, שסיים במקום הכמעט אחרון. רדוד וחלש מאד. 2/5."
בהופעה החיה: אינטרו דרמטי, ואחריו קולה המתקתק של Rustja. היא מלווה ברקדנית וברקדן, ונשמעת בוטחת ונותנת הופעה ווקאלית לא רעה בכלל. זה חמוד מאד, אם הלחן לא היה כל כך שחוק ומוכר.

Xhuliana Pjetra – Baladë – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר הזה עלה משום מה שוב ושוב בשאפל שלי. ואולי לא משום מה. זו בלדה בלקנית FIKית למדי, ים תיכונית מאד, נימוחה ומקסימה. היה אפשר לבחור אולי זמרת אחרת לביצוע, אבל כשיר זה מאד נכון, אל-זמני, עצוב, מתרפק. שוב, הבחירה במבצעת הזו לא עושה חסד עם השיר. 3/5."
בהופעה החיה: המבצעת עולה בשמלה זהובה שקופה חושפת רגליים, עם עיטורים כהים. על ידיה וחזה בד שחור. זה ניסיון לתת לזמרת מראה פאם פטאל מבלי להתחשב בשיר ובמה שהוא משדר. זה אחד השירים היפים הערב, והוא צריך לוק עדין שמתאים לו. היא לא בדיוק יודעת להתנהל מול המצלמה, ומתעקשת לנוע בחושניות מצד לצד. היא נשמעת טוב, נוסטלגית משהו.

Olimpia Smajlaj – Dua –  על גרסת הסטודיו כתבתי: "אחרי מארש צבאי, השיר ממשיך כמו שיר צ'רלסטון משנות העשרים. פאוור-פופ עם נגיעות של גלאם-רוק. נדמה שיש בשיר הזה המון הפקה, אבל לא כל כך הרבה מלודיה. קצת חבל. הקול של Smajlaj קצת גנרי ואדיש, וגם החלק של ההיפ-הופ בשיר לא תורם לשיר ולרושם שהיא משאירה. זה נחמד, אבל לא הרבה מעבר. 3/5."
בהופעה החיה: הזמרת עולה בשמלת מיני בצבעי ירוק חיוור. עמה חבורת רקדניות במלבושים דומים. הן נותנות בריקוד חובבני למדי, אבל הביצוע הווקלי של Smajlaj לא רע בכלל. היא מסדרת את השמלה ולא נראית בדיוק הכי נינוחה להופעה מהסוג זה. לקראת סוף השיר היא מאבדת אוויר. היא זמרת מאד טכנית, ולא מצליחה להעביר בהופעה את האנרגיה הגבוהה של השיר.

Shega – Një – על גרסת הסטודיו כתבתי: "בקרב החובבים השיר נחשב אנדרדוג, ולא בכדי. זה מאד מאד ושנה ממה שאנחנו רגילים לשמוע ב-FIK. בלדת פופ-ג'אז נינוחה וחביבה, ולא קומפטטיבית בעליל. היה ניתן להשקיע יותר במלודיה לטעמי, אבל זה יקום ויפול על ההופעה החיה. ניכרות ההשפעות האיטלקיות בשיר, במלודיה שלו, בשירה של הסולן ובאינסטרומנטים. 3/5."
בהופעה החיה: זהו השיר היחיד שמושר בניב ה-Arbëreshe. ההופעה חסרת כריזמה, על גבול השיתוק, אבל זה מקסים ואותנטי. העיבוד התזמורתי שמוענק לשיר מקסים. כן, הקול של הזמר מאד מאד חלש, אבל הקונספט עצמו מהמם לדעתי. אני מאד אוהב, למרות שברור שזה לא קומפטטיבי בעליל.

Gjergj Kaçinari – Në ëndërr mbete tir – על גרסת הסטודיו כתבתי: "בשנה שעברה הוא היה אחד הפייבוריטים שלי. השנה ניכר שהוא החליט ללכת על בלדת Coldplay מהספר, ונפטר מהאותנטיות, וחבל. זו בלדה עד מידטמפו פופ-רוק חלבית ומאכזבת למדי. הוא פרפורמר טוב, אז סביר שהוא יבצע את השיר כמו שצריך, אבל זה לא עובד עליי. 2/5."
בהופעה החיה: הוא עולה בז'קט קצר שחור, מכנסיים צמודים תואמים וחולצה שחורה. רגע השיא של השיר הולך לאיבוד בגשר, והקול שלו נבלע בנגינת התזמורת. אני מהמר שביום רביעי הוא יישמע הרבה יותר טוב עם הפלייבק. הוא עובר מסך ולשיר יש הוק, גם אם הוא לא עושה לי את זה.

Denis Skura – Pse nuk flet, mama? – על גרסת הסטודיו כתבתי: " פופרה רזה לכריסטמס, שמשאירה אותי עם טעם של פסטיבל סנרמו 1995. זה זורם וקיטשי, שום דבר מיוחד. ל-Skura קול מיוחד והגשה יפה, השאלה איך זה יעבור בלייב. השופטים השמרנים של ה-FIK עשויים לאהוב את זה. 2/5."
בהופעה החיה: זה קצת מנותק, אבל אני מודה שהוא מעביר את זה יפה. השופטים מ-א-ד הולכים לאהוב את זה, כי זה יזכיר להם את פסטיבל סנרמו, ויגרום להם להרגיש באיטליה. למען האמת, זה קיטש ריקני, שהפסקנו לאהוב לפני 25 שנים. הביצוע עצמו ללא רבב.

Endri & Stefi – Triumfi i jetës – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר מתחיל כמו משהו מ"רשימת שינדלר" וממשיך כבלדת קינה אלבנית טיפוסית. אין בזה מספיק כדי לעורר עניין. עם זאת, הקולות של האחים Prifti מקסימים ומדגישים אותנטיות. השירה שלהם ביחד עם להקת הליווי מאד עצמתית. זה מאד אירוויזיון של פעם, אולי זו הסיבה שאני מחבב את זה. השיר מתפתח והדרמה unfolds ככל שהשיר נמשך. 3/5."
בהופעה החיה: בלדת קינה צרודה ונהדרת מבוצעת לעילא על ידי שני וטרנים. זה פי"ק כהלכתו. לא מתחסד, קיטש בעוצמה בלקנית חסרת בושה. הביצוע הוא, מן הסתם, מושלם ווקלית. לא איכפת להם איך הם נראים. הם זמרים של הדור הישן. מדהים.

Janex – Deluzional – על גרסת הסטודיו כתבתי: "אחת הזמרות ואחד השירים היותר מעניינים בקדם. פופ-רוק אוונגרדי ומקסים. Kumrija משחקת עם קולה העולה ויורד, והמשחק הזה ניכר גם במראה שאימצה לעצמה. מידטמפו קברטי ומעניין, שבו הפזמון ואחריו הגשר המיסתורי מהווים עוגן חזק לשיר כולו. קצת מוזיקת ג'יימס בונד / דיק טרייסי, ואווירה אפופת עשן. 3/5."
בהופעה החיה: ההופעה מתחילה במצלמה, שמתמקדת על פניה של הזמרת. היא עולה בחליפה ימי-ביינמית מזמש ירוק קיא. הופעה נהדרת של שיר רוקיסטי שונה מחוץ לשבלונה. ווקלית היא מדייקת את השיר וההפקה של השיר מחמיאה לו ומחבקת את קולה. לא יזיק לה לתקשר יותר עם המצלמה והקהל, אבל נכון לעכשיו זה אחד הטובים. מלודיה חזקה והופעה בוטחת.

Ronela Hajati – Sekret – על גרסת הסטודיו כתבתי: "זה הפייבוריט השני של השנה, אחרי Alban Ramosaj. השיר נפתח באינטרו דרמטי ומסקרן, ממשיך בלופ מזרחי-בלקני, ואז Hajati נותנת בראפ-ספוקן על רקע נהימות גבריות. משם השיר עובר לאתנו-פופ ממכר וזול. Hajati ממשיכה בקטע הראפ שלה לאורך השיר, בעוד הדרופ נותן את האות ובונה לקראת ההופעה הבימתית המתוכננת לנו. זה מרים, זה ירים את היורוקלאב, אבל הסיכוי של זה לעבור את השופטים האלבנים שואף לאפס. 3/5."
בהופעה החיה: התזמורת נותנת לשיר אינטרו עדין ושקט. Hajati עולה באאוטפיט עשוי עור ותחרה, ונראית לחוצה כולה, במובן הטוב של המילה. היא דרוכה. עמה על הבמה 13 רקדניות, וזה נותן להופעה אפקט חזק ועצמתי. השופטים שונאים שירים כאלה! האם הפעם יחרגו ממנהגם? אני מתקשה להאמין. ההופעה מאד טכנית. ומקבלת נשמה רק כשמגיע הפזמון. קטע הכוראוגרפיה של הזמרת חלש מאד, ובכללי לא ברור מדוע היה צריך 13 רקדניות בשביל השיר זה. הקהל יוצא מגדרו.

Sajmir Çili – Nën maskë – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר מתחיל כבלדה נוגה, וממשיך כמו בלדה בלקנית טיפוסית, שמזכירה לי את "U Nedelju" של Marija Serifovic. זה דרמטי יתר על המידה. זה לא הדבר הכי מקורי, ולמרות שזה מאד מקומי, זה לא עושה לי את זה. חביב ותו לא. לקראת סוף השיר מנסים לבנות דרמה מיותרת. 3/5."
בהופעה החיה: את הבמה שוטפים אורות בכחול וצהוב. גם Çili עולה בחליפה שחורה, במקרה שלו עם ז'קט עם משבצות. יש לו קול צרוד ומקסים, אבל השיר עצמו נחמד ולא מעבר. התזמורת נותנת פיל דרמטי לשיר, וגם עבודת המצלמות עוזרת לדרמה, אבל זה לא מתרומם מעבר למה שזה.

Rezarta Smaja – E jemja nuse –  על גרסת הסטודיו כתבתי: "את השיר הלחין ההרכב Shkodra Elektronike, היושב באיטליה. השיר מתחיל כבלדה עד מידטמפו במקצב ים תיכוני. בגשר השיר תופס קצת קצב ג'יימס בונדי, ובפזמון זה ממשיך. לא ממש ברור מה קורה. מבלדה ים תיכונית זה עובר לבלדת בלקנית דרמטית עם צלילים ג'אזיסטיים. זה חמוד מאד, אבל לא מהודק מספיק. הפזמון האחרון קצת רודפני. זה קצת נשמע שיש כאן 3 שירים, שהתמזגו להם יחדיו למשהו כאוטי ונפלא. 3/5."
בהופעה החיה: זמרת נפלאה, עטוית ספק איפור ספק צבעי מלחמה. היא לובשת שמלת אלמנה שחורה, עם שסע נדיב. על ראשה משהו לא ברור בשחור. הופעה נהדרת, שבה היא מראה את ההבדל בינה לבין הזמרות הצעירות הערב, שלא יודעות לשיר תו אחד כמו שצריך. בלייב זה קצת יותר מהודק ממה ששמעתי בסטודיו. היסטרי ונפלא!

Alban Ramosaj – Theje – על גרסת הסטודיו כתבתי: "זה ה-פייבוריט הגדול לזכייה בסוף החודש. בלדת אתנו-פופ דרמטית, המושרת על ידי גבר יותר מנאה. אם השיר יתורגם אחרי הזכייה, כמו שהשמועות אומרות, הוא יאבד הרבה מהקסם שלו. זה שום דבר מיוחד לטעמי. נחמד לכשלעצמו, אבל לא מלהיב. המון המון דרמה, מלודיה יפה בפיזמון, שטובעת בהפקה כבדה. 3/5."
בהופעה החיה: הפייבוריט הגדול של הערב. הוא מתחיל את ההופעה בצילום שחור-לבן. בפזמון השני הצבע נכנס. הוא לבוש סחבות ונראה כחסר בית. חתיך, אבל חסר בית. התזמורת מרימה לו, ולשיר המאד דרמטי הזה. ההופעה הווקלית שלו לא רעה, וכולה אומרת זעקה וקינה, כמקובל בפסטיבל האלבני. אם זה סגור לו, אז תפרו לו הופעה חזקה כדי להצדיק את זה, אבל זה לוחץ נורא חזק. הוא חוזר להשתחוות נוספת לאחר תשואות הקהל.

להלן דירוגי לשירי חצי הגמר, לאחר הצפייה בהופעות הערב:

  1. Evi Reçi – Me duaj
  2. Janex – Deluzional
  3. Rezarta Smaja – E jemja nuse
  4. Xhuliana Pjetra – Baladë
  5. Endri and Stefi Prifti – Triumfi i jetës
  6. Shega – Një
  7. Kastro Zizo – Kujë
  8. Urban Band – Padrejtësi
  9. Alban Ramosaj – Theje
  10. Ronela Hajati – Sekret
  11. Mirud – Për dreq
  12. Eldis Arrnjeti – Refuzoj
  13. Gjergj Kaçinari – Në ëndërr mbete ti
  14. Sajmir Çili – Nën maskë
  15. Kejsi Rustja – Vallëzoj me ty
  16. Viola Zhemali – Eja si erë
  17. Denis Skura – Pse nuk flet, mama?
  18. Ester Zahiri – Hijena
  19. Kelly – Meteor
  20. Olimpia Smajlaj – Dua

Jonida Maliqi, ו-Kelvi Kadilli מראיינים את ששת הזמרים בקטגוריית הזמרים הצעירים.
Xhemi Shehu מזמינה את Elton Deda לראיון קצר, ולמופע לזכרו של אביו, Ferdinand Deda.

המנחים מכריזים על שלושת המעפילים לגמר מהמשתתפים בקטגוריית הצעירים: Eldis Arrnjeti, Ester Zahiri ו-Olimpia Smajlaj.
מאוחר יותר התבשרנו כי לראשונה בפסטיבל, יינתן פרס מטעם התזמורת. הפרס ייקרא "Ferdinand Deda", על שם המוזיקאי המנוח בעל אותו שם. בנו של Ferdinand Deda הוא אביו של Elton Deda, מוזיקאי בעצמו ואחד מבימאי הפסטיבל.

ניתן לצפות שוב חצי הגמר כאן:

תמונת הנושא של הפוסט מתוך עמוד הפייסבוק של RTSH Radio Televizioni Shqiptar.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.